לפני שנה. 1 בפברואר 2023 בשעה 8:51
חלק מהעניין הוא שזה מפחיד. כאב כל כך חזק ולא מוכר הוא מפחיד.
נראה לי שבמצבים של חוסר ודאות וחוסר שליטה אני עוד יותר מנסה למצוא מילים לדברים. כשאני מנסה לקחת צעד אחורה ולהסתכל על הסיטואציה, אני יודעת שעוד שבוע אני כנראה אהיה בסדר. או עוד שבועיים. או וואטאבר, אני אחזור לחיים ואחזור לשגרה ולתפקד וליצור.
אבל עכשיו בימים האלה שאני רק שוכבת במיטה ומתפתלת מכאבים ולא עושה שום דבר יצרני עם הזמן שלי, אני שוקעת לתהומות מאד בקלות. שוקעת לפנטזיות, למקומות אפלים.
וגם זה פשוט מפחיד. ומעייף, פרצי הכאב שמובילים לפרצי בכי בלתי נשלט. מעייף נורא. ושובר את הרוח.