אני לא יודעת מה לעשות עם הרגשות שלי כשהם כל כך אינטנסיביים. אני לא מצליחה לשחרר. אני נהיית כל כל כועסת והלב שלי דופק חזק ורק בא לי להכאיב חזרה כמו שהכאיבו לי. אני חושבת שיש קשר בין חרדת נטישה לזעם, וזה מעניין. כעס הוא רגש חדש לי, בערך מהשנה האחרונה, לפני כן לא ממש כעסתי. עכשיו אני כועסת כל הזמן. ואני לא מצליחה לשחרר. זה גורם לי להגיד לה דברים פוגעים. חושבת שזה דפוס חוזר במערכות יחסים הזוגיות שלי, פעם ב אני תוקעת איזה משהו, ואני יודעת לתקוע, כי אני חכמה וחדה ורואה ורהוטה. והיא נפגעת והיא אומרת לי כבר שוב ושוב שכואב לי אז אני מנסה להכאיב לה. ואני יודעת, אני רואה את זה, קשה לי להודות בזה בפניה כי זה מביש, אבל אני רואה את זה. עכשיו נניח אני עדיין פשוט כועסת, ואני לא רוצה לשחרר, ואני לא רוצה להתנצל. כי זה כואב לי. כי היא הכאיבה לי. גם אם היא לא עשתה משהו לא בסדר. כואב לי כי בתוך הקונטקסט של מערכת היחסים שלנו אני מרגישה ששוב ושוב אני לא נלקחת בחשבון ואני צריכה להתיישר לפיה ולפי מה שמתאים לה. ושוב ושוב אני עוד אחד מהדברים בחיים שלה ולא מרגישה חשובה ולא מרגישה אכפתיות. אז זה כואב לי. ואני לא רוצה להתנצל, אפילו שאמרתי משהו שפגע בה. אבל אני גם לא חושבת שזה יפה או sustainable, לפגוע כשפוגעים בי.
לפני חודשיים. 11 ביולי 2024 בשעה 16:01