זהו, היה היום האחרון. מחר טקס סיום ואז אפטר פארטי, נראה כמה אשאר. נתפס לי אתמול הגב רע אז הפעילות העיקרית שעושים במסיבה מוטלת בספק, גם לגבי שתיית אלכוהול אני לא בטוחה. לא השתכרתי פעם אחת בפסטיבלים בלימודים השנה, אולי זה קשור לזוגיות. בפסטיבל הנוכחי אפילו לא נשארתי לריקודים באף לילה, שלרוב אני לא מפספסת אפילו לילה אחד. לא היה בא לי להתרועע, ואני לא יודעת אם מחר המצב יהיה שונה.
לפני שיצאתי הערב ללימודים דיברנו שוב על חול. שוב הרגשתי לא נראית, שוב היא אמרה משהו שהפעיל אותי לרמה של אני רוצה להיפרד עכשיו. אני מרגישה לבד. אני עצובה ומרגישה לבד. כמה לבד בנאדם יכול להרגיש בתוך קשר. מרגיש שאני לא אצליח להיפרד בחיים, אני פשוט לא מסוגלת לעשות את זה. היה לנו עוד טיפול אתמול, דווקא גרם לי להרגיש אופטימית לרגע, בעיקר לגבי התהליך. עוד סיבה ש"כובלת" אותי לקשר, התחלנו טיפול הרגע, אז עכשיו להיפרד? יש לנו עוד פגישה בראשון ואז המטפלת יוצאת לחופש ל3 שבועות. חשבתי אולי אז אני אעשה את זה, אולי שם אנחנו צריכות להיפרד. כל הזמן יש אם, אז. אני תוהה על הפסקה, מה זה אומר, מה זה נותן. חשבתי לגגל למה אנשים יוצאים להפסקה.
אני כל כך עצובה. מרגישה לא נראית, לא מובנת, בלי מקום. בודדה. דימויים של ביחד עושים לי לבכות, כי אין לי את זה.
