שדה פרחים

יותר טוב בימים האחרונים. שבוע? שישה ימים? חמישה? יותר טוב. בינינו יותר טוב. הכי טוב שהיום הגעתי הביתה אחרי יותר מדי זמן של להיות במרכז ולעבוד ולזגזג בין אמא שלי אליה. ארבעה ימים בלי עבודה יש לי עכשיו. בחמישי אמורה לנסוע לחיפה, אבל הגעתי הביתה ואני לא יכולה לדמיין לעזוב. כל מה שבא לי זה להיות פה. אוויר לנשימה העיר הזאת, הבית שלי. אני והשותפות ישבנו וצפינו שעה וחצי בלאב איילנד הישראלי, שלושתנו שבורות מתות. לא ידעתי כמה הייתי זקוקה לזה. בקרוב אני אקנה כרטיסי טיסה טפוטפו מלח מים. כל השבועות האלה מלאים בהחלטות ובניית לוזים ותמרונים וזה לוקח ממני הרבה אנרגיה, מה להחליט, מה עדיף. לא רוצה את הסטרס הזה. לא מצליחה לקבל החלטות בקלות, בפשטות. מדמיינת את יוון. אני חזירת חופש, רוצה כמה שיותר. מפנטזת על הזמן הזה שיהיה לי שם לבד, רוצה לפחות שבוע עם עצמי לבד בלי אנשים מוכרים. אנחנו יותר טוב ועדיין תמיד מנקרות השאלות. נזכרת שהיא אמרה לי פעם, כשהיינו יותר טוב, עם הקשיים שלפני שהכל התחרבן, שלא החלטתי עדיין אם אני רוצה להיות איתה. עכשיו כשיותר רגוע אני נזכרת בזה וזה נכון. שוב ברור מאד כמה היא רוצה אותי. לא יודעת על מה אני מדברת. החלטות פשוטות אני רוצה, פשטות, לא לשבור את הראש. אין מנוס ונשלם עוד אלף שקל, אז נשלם. העיקר השקט הנפשי שאני אטוס מפה. חוסר הידיעה סביב הכלכלי מלחיץ אותי, כל מה שקשור לכסף מלחיץ אותי אז אני לא מתעסקת בו וקשה לי לחשב תקציבים ועניינים. יודעת כשיש ויודעת כשצריכה להדק. עכשיו כמדומני יש, ועבדתי הרבה, ובעזרת השם אני אעבוד גם בחגים. קיצר. השנה הזאת הייתה די מחורבנת, אני רוצה לטוס מפה לשלושה שבועות ואני רוצה שקט, פשטות, קלילות. נראה לי שמחר אני אקבל החלטה ואזמין ואשגר את זה ממני. יאללה. שאיראן לא תתקיף ותשחרר את העול הזה מאיתנו. גברים הורסים את העולם זאת המסקנה שלי. נחמד ללכת לישון כשאני כל כך שבורה.