בסוף זה כנראה לא הוגן, כי לא נשאר לי הרבה כוח או רצון לנסות, ואני עדיין נשארת. עכשיו לקראת הטיסה כל מה שאני חושבת עליו זה כמה שבא לי שזה יסתיים. פרידה שנייה באותו מקום אזוטרי בחול? אין לדעת מה העתיד צופן. אני קהה ורוצה להדוף אותך ממני. חם לי בכל הגוף והפנים. יש לא מעט דברים שנשארו לי למחר לעשות והטיסה היא מחר. זה בסדר כי אני מצליחה לעשות דברים רק ברגע האחרון. החשש העיקרי שלי הוא שאני אבלה שבוע לבד ורק אהיה בחרדה ממנה כל הזמן. כל כך כמהה לזמן לבד עם עצמי בלעדיה ובלי אף אחד שאני מכירה. יש לי רצון להעניש אותה ולהתרחק ממנה כמו שהיא התרחקה ממני ושתלך להזדיין, אבל הטקטיקה הזאת לא עובדת איתה, היא יודעת לשלוח אותי להזדיין יותר טוב ממני. הטקטיקה של לאט לאט להוריד את האכפתיות והאמפתיה שלי כלפיה עד שלא יישאר עוד שום רצון להיות איתה בקשר, היא כן עובדת. עכשיו בטיפול היא אמרה שזה לא מי שהיא, להראות שהיא זקוקה לאנשים, שהיא בקושי מסוגלת להכיל בתוכה את התחושה שהיא זקוקה לי אז היא בטח שלא מתכוונת לדבר על זה. אני לא הולכת להיות בקשר עם בנאדם שגאה מדי להראות שהוא זקוק לי. הטקטיקה של לאט לאט פחות להזדקק לה היא זו שגם בסוף תאפשר לה להזדקק לי. היא צריכה שלא יצטרכו ממנה כלום ורק אז היא תוכל לתת. לזה אני אומרת, לא כך תראה מערכת היחסים שלי, לא אשאר במקום כזה.
לפני 3 שבועות. 25 באוגוסט 2024 בשעה 18:11