אני מניחה שחיכיתי לדבר איתך כל היום, ועכשיו כשבאת עייפה ולא מתעניינת התאכזבתי, ואין לי מקום להביע אהבה כרגע. אני מרגישה איכשהו שאני מציבה יותר גבולות. שאלתי אם היא עייפה ורוצה שנגיד לילה טוב, כשהבנתי שזה לא הולך לכיוון שאני רוצה, של שיחה של התעניינות הדדית. במקום להמשיך לשאול אותה שאלות ולהתעניין בתקווה שהיא תתעניין בחזרה, או להביע אהבה בתקווה שהיא תביע כלפיי חזרה. אני לא במקום נותן כרגע כנראה. או יותר נכון, לא במקום נותן ללא תנאי, נותן בלי להרגיש קבלה ושזה יהיה בסדר. אני יודעת שהיא כנראה מרגישה לא טוב, היא כתבה לי שהיא כאן אם אני ארצה להיות מאד חיבתית ומביעת אהבה, ואמרתי שאני אדע איפה למצוא אותה. אני לא רוצה להיות מאד חיבתית ומביעה אהבה. רציתי לשאול אותה איך היה היום שלה, מה היא עשתה, איך היה לה, אבל לשאלות הקטנות ששאלות היא לא זרמה ולא שאלה חזרה, אז הבנתי את הוייב והבנתי שלא מתאים לי. מניחה שעדיין יש אשמה. אבל אין לי רצון לבחוש בכל דבר כזה ולדבר על זה עוד ועוד. ברור שהתנועה שקורית היא שאני נעה לכיוון המרחק ועכשיו היא מנסה לצמצם אותו. בכל אופן. הגיעה העת לישון. אני בכמ עייפה, ובכמ מלכתחילה היה בי צד שלא רצה לדבר, או אולי פשוט צד שציפה להתאכזב ממנה אז הוריד ציפיות
לפני חודש. 2 באוקטובר 2024 בשעה 20:41