בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

שדה פרחים

מקום להניח את מחשבותיי
לפני חודש. 3 באוקטובר 2024 בשעה 12:36

אני חושבת שיש לי תחושה כשאני אצל ההורים שכל הזמן רוצים ממני דברים, אין לי אפשרות פשוט להיות, לנוח. אולי בין היתר בגלל זה התפתח מנגנון הניתוק והאין לי כוח לשום דבר, כדי שאוכל להיות בחדר שלי בשקט בלי לזוז. עכשיו נניח התחלתי להרגיש קצת חולה, ישלי טעם מחריד בפה ותשישות כללית, כאבי ראש ובטן. אבל המחשבה על לצאת למסיבה פתאום מחייה אותי. מעניין אם היה לי אוטו והייתי יכולה ללכת כאוות נפשי, אם זה היה משנה משהו. הייתי באה לכמה שעות ונוסעת הביתה. אולי הייתה בי יותר חיוניות כשאני מגיעה למשפחה, אולי אפילו רצון לעזור. אבל עכשיו זה רק מרגיש שכל הזמן רוצים לקחת ממני דברים, משאבים, ושאין לי שום דבר לתת. אולי אני אמדוד חום.

Venus in Furs​(מתחלף) - התחושה הזו מוכרת לי מאוד.

הפוסט שלך הדהד לי מילים של הסופרת הטרנסג׳נדרית Janet Mock שהיא אומרת בהתחלה של שיר של Blood Orange:

"You asked me what family is
And I think of family as community
I think of the spaces where you don't have to shrink yourself
Where you don't have to pretend or to perform
You can fully show up and be vulnerable
And in silence, completely empty and
That's completely enough
To show up, as you are, without judgment, without ridicule
Without fear or violence, or policing, or containment
And you can be there and you're filled all the way up
We get to choose our families
We are not limited by biology
We get to make ourselves
And we get to make our family"

החלמה מהירה אם את חולה, והלוואי שתרגישי יותר טוב בקרוב. 🌹🖤
לפני חודש
mine field - זה מקסים, תודה ששיתפת ותודה על האיחולים ❤🌻
לפני חודש

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י