בשבוע שבועיים האחרונים החרמנות שלי חוזרת לאט לאט. איתה גם ערגות לדמויות לסביות בתוכניות טלוויזיה וחלום רומנטי אינטימי על מורה שלי, ממנו התעוררתי והלכתי ישר לשיעור שלה. היה מפלפ.
החרמנות מגיעה יחד עם רצונות שקשורים בעולם החיים וזה מבלבל מעט. בחודש האחרון בכל סופ"ש זה הרגיש שאנחנו עומדות להיפרד, עם כל הבכי הכאב והווג'ארס של זה, ולא נפרדנו. אולי אף יצאנו מחוזקות. לא בטוחה. בפעם האחרונה שנפגשנו נשברתי בבכי ואמרתי שאני לא יכולה יותר, אני לא יכולה יותר כל הזמן לנסות ולנסות ולעשות את הכי טוב שלי ולהרגיש שאני עושה הכל לא בסדר, שאני מרגישה חרא בנאדם, שזה מעלה את כל השנאה שלי כלפיי. שאני לא יכולה להחזיק יותר. אין לי יותר מקום. היא הבינה וחיבקה אותי. אמרנו שנעשה הפסקה כשהיא תטוס למשפחה שלה עוד שבוע וחצי לשבועיים וחצי.
השבוע היה הכי רגוע שהיה מזה זמן, ואז היום היא אמרה משהו קטן שהפריע לי, משהו שהפריע לי אינהרנטית באופן שבו היא מתקשרת, שמרגיש לי מניפולטיבי בלי שהיא מבינה, ואני בדיס אליה. לא יודעת אם כי התחיל טוב אני צריכה להביא את הדיס. אולי קשור לאירוע מיני שאנחנו הולכות אליו עוד כמה ימים ומלחיץ ומרגש ואולי מלחיץ יותר.
החרמנות שלי חוזרת בדמות לפנטז על בנות מהלימודים שלי שחשבתי שהפסקתי לפנטז עליהן. בכללי קצת חוזרות הפנטזיות. בשנה שאנחנו יחד המיניות שלי פשוט הוכחדה. בהתחלה הליבידו שלי היה הכי גבוה אי פעם, הודעות מיניות כל הזמן, סקס מטריף עד אור הבוקר כל הזמן. ואז הצטבר עוד ועוד הרתיעה שלה מבדסמ כל פעם שהזכרתי משהו שקשור לזה, והצטבר התחושה שהיא לא יוזמת סקס או קרבה, התחושה שאני לא רצויה. עד היום אני מופתעת כשהיא יוזמת איזשהו קרבה, לא רק של סקס. אה, את רוצה את זה? גם זה שהיא רוצה ללכת לאירוע הזה מפתיע אותי. כמה היא רוצה ללכת אליו אל מול כמה היא רוצה להיות איתי בזה?
אני מכניסה את עצמי למשהו עכשיו. אולי כדאי לעצור.
בכל מקרה, רציתי לכתוב על זה שהליבידו המתעורר מגיע גם עם רגשות לא פשוטים. כמיהה לקרבה ומיניות ולהרגיש רצויה ונחשקת וסקסית. ואהובה. ועדיין לא חזרתי להרגיש את הדברים האלה. וזה עושה אותי עצובה. וגורם לי שוב לרצות דברים, דברים ממנה. שהיא לא יכולה לתת לי כנראה. ואולי גם דברים לא ממנה, שזה אולי יותר מפחיד, אבל אולי גם לא. יותר קל לדחוק את כל הרגשות והצרכים והרצונות לאיזה מקום נסתר. כשקשה מדי אין מקום לדברים האלה. עונג מביא איתו מחויבות אחרת לעצמנו וזה מפחיד. אורגזמות תמיד הפחידו אותי, וזה דימוי לדבר כמו שזה הדבר.