הקשר הזה מרגיש כמו ניסוי בבני אדם, או התעללות בבני אדם. זה שווה ערך לכועסים עליה כי אין לה זנב. מה לעשות, אין לה זנב, ככה היא נולדה, זה מי שהיא. אי אפשר לשנות. דימוי מטומטם. שורה תחתונה שתינו סובלות. כל כך הרבה זמן שאני מרגישה לא מוערכת, לא אהובה, שלא מתעניינים בי או במה שחשוב לי. וזה מי שהיא, מה היא תעשה. זה נכון שזה הנרטיב שנהיה, שהיא גרועה ואני רק מאשימה אותה והיא אשמה בהכל. אבל אלה התחושות שלי, לא אהובה, לא מוערכת, שלא מתעניינים בי, לא נמשכים אלי, לא נותנים לי חיבה או תשומת לב. ככה אני מרגישה. לכי תתווכחי עם זה. איך תתווכחי עם זה? ככה אני מרגישה. אז אני יכולה לעבוד על ההגשה של זה, היא לא חייבת להיות כל כך כועסת ומאשימה. אבל שורה תחתונה ככה אני מרגישה. אז למה אני כאן? ולמה את לא אומרת אני לא יכולה לתת לך את זה, מצטערת. ולמה אני לא הולכת. זה כזה מחורבן. אהבה זה נחמד אבל להיות שמחה זה גם. להרגיש מוערכת ואהובה ועטופה זה גם נחמד. לראות בסרט מישהי מצמידה את הרגל שלה למישהו עשה לי דמעות, מביטה בו באהבה ופלרטוט. לא מביטים בי ככה. הכעס עושה לי בחילה לפעמים, הכאב עושה אותי קהה. יש דברים חשובים יותר בעולם, יש דברים משמעותיים אחרים בחיים שלי. למה אני במקום שגורם לי להרגיש כל כך רע.
לפני שנה. יום רביעי, 26 בפברואר 2025 בשעה 18:03