אני לפרקים בעניין של השחקנית שלי?
היא לא מושכת בעיניי, אבל אז אני קרובה אליה ומשהו בריח שלה מטמטם אותי, זה כזה נטו של החושים משהו מופעל שם ברמות וכל מה שאני רוצה זה להיכנע לזה. גם התקרבנו לאחרונה ואנחנו מאד דומות, באות מרקעים דומים, מאד חכמות וכו שאף פעם לא היינו צריכות להשקיע כדי להגיע להישגים. אותם פסטיבלים. מאד פתוחה ולא דופקת חשבון לגבי מי שהיא, אבל עדיין חסרת ביטחון לפרקים. בא לי להכיר אותה יותר. בטיול השנתי היו רגעים שחשבתי, רגע קורה פה משהו? אבל אולי זה גם היה הצורך העמוק שלי בקרבה. הייתי שם באמת על סף לבגוד, ברמת הנזקקות שלי.
בכל אופן, קשה לי להאמין שיקרה משהו. למרות שיחסי כוחות גבוליים תמיד משכו אותי. אף פעם לא הייתי מהצד הזה, אני לפעמים קולטת שבעצם כן ישלי רמה מסוימת של כוח עליהם, כמו לפני כמה ימים שהיא הרגישה פח בחזרה וכתבה לי שהיא פוחדת שאני מאוכזבת ממנה ורוצה להחליף אותה אבל כבר מאוחר מדי להחליף. חמודה.
באמת אבל כאילו היא לא מושכת בעיניי. אבל אז הריח שלה שבאמת מטריף אותי, לא חושבת שחוויתי דבר כזה ועוד עם אדם שלא מושך בעיניי. ואז לרגעים גם המבט שלה בעיניים מהפנט אותי, מן נצנוץ כזה ילדי וקסום שבאלי להישאב אליו.
גם באמת כל כך חסרה לי קרבה. אמונה בטוב האדם וטוב של יחסים. להרגיש בטוב אל מול אדם, להרגיש שיש לי ערך חיובי, שאני נותנת משהו, שלא רק רוצים ודורשים ממני, שאני יכולה להיות ולהתמסר ולקבל.