אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שיצאתי לאנשהו בעיר שזה קצת נורא. לא שאני יוצאת גם בתל אביב, בטח שלא לבד או עם חברות יותר. מרגישה את הרעב גובר ומקווה שיהיה שם אוכל סבבה שזאת אחת הסיבות העיקריות שאני הולכת. לא יודעת מה הקטע הזה שכשאני רעבה ישלי כאבי בטן. בכל אופן. קשה לי להכיל שעמום. חשבתי מה לעזאזל אני אעשה בהליכה של 22 דק לבד עם עצמי, יהיה לי כל כך משעמם. אולי לא שעמום אלא יותר לבד? וגם שעמום. שעמום זאת תופעה מעניינת. נזכרתי בימים במרכז מדיטציה בקיץ שהייתי עושה בכל לילה ובכל בוקר שגרות, הייתי מועכת את כף הרגל על כדור מסאז כזה כדי להיות פחות נוקשה. הייתי בלי סים שם, אני לא זוכרת אם השתעממתי. היה שם פשוט. ועכשיו אני קצת לבד בלי מה לעשות ואני נבהלת. הסטינג מאד משנה. כמובן. לא משהו שאני חושבת אותו רוב הזמן כי אני רגילה מאד להסתגר בפנים ולהתעלם מהחוץ. מנגנון הישרדות כשהחוץ היה תופת ולא היה לי איך לברוח. ברחתי פנימה. ועכשיו אני לא שמה לב לאיך הסביבה משפיעה עלי ולא זוכרת שאני יכולה לשנות דברים. נסחפת אחר. מתאימה את עצמי לצורה שהחוץ מתאגד בה סביבי. בכל אופן. כמעט חצי דרך כבר עברתי. גם את היום הזה כמעט עברתי וחששתי ממנו. מחר יש יום סידורים וניקיונות בלימודים, אחרי 4 שנים באמת נשבר הזין. אני מתכננת לעשות את המינימום האפשרי, לדאוג שהחפצים שלי במקום בטוח ולהזדיין הביתה. לא מאמינה שיצאתי עכשיו מהבית. אוכל וגם חברת בני האדם. למרות שלא יהיה לי עם מי לרכל ולהתנשא על אחרים. הבתזוג אמרה שאכתוב לה את המחשבות שלי על כולם. אני לא בוטחת בה עכשיו. אמרה לי בבוקר שהיא מרגישה מאד נמנעת, נתתי לי די ספייס במהלך היום. בקטע טוב, לא בקטע רע ונקמן. ועכשיו היא שולחת לי הודעות על עצמה ואני מופעלת, לא בטוחה למה. אולי המעבר הזה ישר מלתת לה ספייס לזה שהיא פתאום באה ומספרת לי את השיט שלה, הוא לא נעים לי. אין לי איך להגיד לה את זה בלי שזה יהפוך לעניין. אני יודעת. עאלק רוצה לשמוע את הרגשות שלי. אז מה אני אמורה לעשות עכשיו? כאילו עבר לך ההימנעות כי את רוצה לספר לי על עצמך? טוב. יאללה.
לפני 9 חודשים. יום רביעי, 4 ביוני 2025 בשעה 13:09