לפני 9 חודשים. יום חמישי, 19 ביוני 2025 בשעה 16:33
מה אני אגיד
אני עייפה
אני רוצה למשך יום אחד לא לריב, להרגיש שהאדם שהכי קרוב אלי רוצה בטובתי, רואה אותי, יום אחד
אם לפני המלחמה שבתוך המלחמה לא יכולתי לסיים את זה או לשפר את מצבי, מה אגיד עכשיו
כל פעם שאני מעלה את האפשרות שנתפצל היא כמעט חוטפת התקף חרדה, בכי היסטרי, פחד שלא נתראה יותר
מעבר לזה שאני אוהבת אותה, ולפעמים יש נחמה במגע ובאהבה, ויש הקלה בזה שאנחנו יחד כי אני יודעת שהיא בטוחה ולפעמים אפשר לתמוך ולהיתמך, אני מרגישה שלא יכולתי להיות תקועה בסיטואציה הזאת עם אדם גרוע יותר
אני חושבת שאולי אפילו היה עדיף אמא שלי, כי לפחות איתה אני יכולה להסתגר בחדר שלי, אבל פה אנחנו ישנות כל לילה ביחד ותקועות בדירה עם עוד 4 אנשים
אני שוקלת להתחיל לחפש אנשים רנדומלי בבאר שבע להיפגש איתם