אולי במובן מסוים זה תמיד היה בלתי נמנע, שאני אבגוד בה
זה תמיד היה מבחן שלא הייתי עוברת
חשבתי שכן, חשבתי שאני במקום אחר בחיים שלי
שעות הלילה הופכות הכל לפטאלי יותר
אני לא יודעת מה אני אעשה אם היא תרצה להיפרד
תמיד חשבתי שאני זאת שאפרד ממנה
אין טעם ללכת לשם בראש כי אין מושג מה יקרה בשיט
אבל השעה מאוחרת ואני מותשת מבכי
אני לא יודעת מה אני אעשה אם היא תיפרד ממני
כנראה אמשיך לטייל בהודו עד שיגמר לי הכסף
כנראה אלך לפגוש את ההודית, למרות שאני פחות חושבת עליה כבר
קשה לי להסביר כמה הנסיבות דומות למה שהיה לפני בדיוק חמש שנים
זוגיות ארוכה, מכירה מישהי, חיבור אינטנסיבי משיכה מינית עזה
והן גם מזכירות לי זו את זו כל כך שלפעמים הן מתבלבלת לי בראש, האנגלייה מאז וההודית מעכשיו
למרות שהן גם מאד שונות, ההודית של עכשיו מרגישה יציבה יותר, פחות פסיכוטית מהאנגלייה
ואז בת זוג שעושה נסיעה ארוכה כדי להגיע לאיפה שאני נמצאת ואני מפילה עליה פצצה כזו או אחרת
אז מה שהפלתי זה שאני רוצה להיפרד, אחרי שהיא טסה עד אלי לחו"ל אחרי חודשיים שלא התראינו, והיום הפצצה שהפלתי הוא שעשיתי משהו עם מישהי אחרת, אפשר לומר בגדתי, אחרי שלא התראינו שבועיים והיא עשתה נסיעה של חצי יממה כדי להגיע אלי.
השעות המאוחרות עושות לי מחשבות קשות, של שנאה עצמית. מה עושים במצב כזה? הויפסנה אמרה להתבונן במה שקורה בשוויון נפש כמה שאפשר. כשיש רגשות עזים וסיטואציות קשות, לשים לב לתחושות הגוף, לנשימות. עשיתי את זה כמה פעמים היום, שזה יותר טוב מכלום. אני עדיין מרגישה דברים חיוביים מהויפסנה, למרות הקושי העצום שאני חווה עכשיו ששוטף הכל בצבע עז ואחיד, שמתחיל להעלים את הגוונים והניואנסים של הסיטואציה. למדנו בסוף הויפסנה מדיטציית מטא, לתת אהבה וחמלה. אולי זה מה שעכשיו אני צריכה. להחזיק אותי בעיניים טובות. לתת לי אהבה. החברות שדיברתי איתן היה להן הרבה חמלה כלפיי, הבנה, אהבה. לומר לעצמי דברים טובים. קשה, קשה לדעת שעשית משהו שפגע במישהי וגם להרגיש שאני עדיין בנאדם טוב, ובסדר, שראוי לאהבה. לנסות להחזיק את האהבה והחמלה כלפיי, את הדברים הטובים כלפיי. בהרבה מובנים אני חושבת שעשיתי את זה כל היום הזה. לא נפלתי לענישה עצמית, לדיבור פנימי מרושע, להלקאה פיזית. דאגתי לעצמי לשלוש ארוחות. ביקשתי עזרה מחברות. פעם אחת בלבד חשבתי אני שונאת את עצמי. איזה הבדל זה מהעבר. לא נגררתי למקומות של אשמה והאשמה. כמה שיכולתי. זה טוב. הייתי טובה אלי. ועכשיו השעה קשה יותר, אז קשה יותר להחזיק את הטוב, צריך יותר נחישות. אני אלך עכשיו לראות משהו נחמד במחשב, הרבה זמן לא עשיתי את זה. אולי קופה ראשית. אולי ברוקלין 99. משהו שלי, שלא קשור אליה ולא יעלה זיכרונות קשים.