ימים מתישים. יומיים הכי ארוכים של נסיעות, כולל להיות בקונקשן בקאטר באמצע הלילה בזמן שאיראן מתחילה לירות על ישראל. אתמול הגענו לברלין. הייתה יממה של התאקלמות ואני עדיין מתאקלמת. בוקר של בכי ולהצטרך לתמוך, ומאז כבר 4-5 שעות של עבודה באטרף כדי להספיק את מה שיש לי לעשות היום פלוס מה שלא עשיתי אתמול. עשיתי הכל, עכשיו אני משלימה את החצי שעה תמלול של אתמול. אני מותשת. פתאום זה משיג אותי. תחושה של מחנק. היא הלכה עם החבר שלה לשופינג, תכלס מזל שיש לה אותו ללכת איתו לקניות, אני תמיד סובלת בקניות איתה.
היא במצב הישרדותי ואני, לא יודעת איפה אני. כל דבר קטן מעורר טריגר גדול אצלה. אני לא רוצה לנטוש אותה וגם לא אותי. אנחנו יודעות שכשאני נוטשת אותי זה הרסני. העבודה החדשה שואבת ממני יותר אנרגיות ממש שציפיתי. אני מרגישה שאני כבר כמה שבועות בכיבויי שריטות בכל החזיתות. לא יודעת מה אני מרגישה, מה אני רוצה. לא יודעת מה נכנסתי עכשיו לכלוב לכתוב. צריכה הפסקה.
אחרי חצי שנה במזרח אנחנו כבר יממה וחצי בברלין. יקח לי זמן להתרגל לאירופה. הייתי רוצה ללכת לשוטט קצת אבל אני עדיין לא כל כך מבינה איך להתאפס על עצמי מבחינת העבודה והחיים ולטייל. גם אין לי עדיין סים. מחר נקנה סים. אני צריכה סים. לא יודעת בכלל מה עושים בברלין. חשבנו שיהיה לנו שבוע של סמים ומסיבות אבל לא יודעת איך זה יסתדר עם בכי בכי בכי לנסות להחזיק את הראש מעל המים. זה פעם ראשונה שאני רגע נחה מאז שקמתי ולא בא לי לקום מהספה הזאת. אבל יש לי עוד חצי שעה לתמלל.
אני רוצה לעשות שגרה שתהיה לי טובה ונעימה. לקום בבוקר מדיטציה, עבודת אנרגיה, לכתוב אולי. לא יודעת. אני מוצפת האמת. האמת שאני מוצפת. לא יודעת איך בכלל אני אשלב את זה עם להתנדב בקהילות. וואלה אין לי מושג איך זה יעבוד. אם אני חושבת על הכל יותר מדי זמן אני מוצפת מדי. לאט לאט.
אולי אני צריכה לחשוב מה יעשה לי טוב. חשבתי שאני רוצה מסיבות בדסמ וכו אבל לא יודעת, לא כ"כ. עם כל מה שקורה בינינו אני לא מחוברת למיניות שלי בשיט או לרצונות שלי. היום בערב אנחנו הולכים לאיזה ערב קווירי פלינטה באיזה בר. אולי זה יהיה נחמד, להשתחרר קצת. אולי לא. לא יודעת. אני מרגישה די כבולה אליה בזמן האחרון. הכל מעורר אצלה חרדת נטישה. וכו. אפשר להבין, למרות שגם לא יודעת. לא נראה לי ששום דבר מזה קשור אלי. חציתי גבול, אפשר לומר שבגדתי, אבל אף פעם לא היינו בתפישה מונוגמית, כן בפרקטיקה היינו, אבל בתפישה הכל אפור, ושום דבר מזה לא היה רצון לעזוב אותה. להפך, רק אמרתי כמה אני רוצה להיות איתה. אז אני לא מבינה את הסיטואציה. וואלה, לא מבינה. זה אובייסלי לא קשור אלי. מעבר לזה שאני רק רציתי להיות איתה ולשכב איתה ולבלות עוד זמן ביחד לפני שזה קרה, והיא זו שלא רצתה, התחמקה מאינטימיות. ואז הבעתי עניין במישהי אחרת, ופתאום העולם שלה מתמוטט. לא מבינה, וזה לא נראה לי קשור אלי. כואבת לי הבטן. אני חוזרת לתמלל.