בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

שובב

לפני שנתיים. 1 באוקטובר 2022 בשעה 11:47

רשמתי על יחסי מרות בלימודים אבל המקרה הראשון שקדם אליו היו בעבודה.

לאחר סיום מבצע צוק איתן הבנתי שאני רוצה לחיות והגעתי להבנה שצריך להנות מהדברים הקטנים אפילו שיש לעולם להציע.

למזלי כולם אצלי ביחידה חזרו הביתה.

היו כאלה שנפצעו טיפה נפשית ורק אחד שרד טיל....ללא ספק הוא היה הקצין היחיד שהיה גבר ונורמלי בשירות שלי.

הלכנו אחריו עד הסוף.

לאחר השירות הצבאי ולאחר סיום חוזה של שנה בחברת אבטחה ממשלתית הבנתי שנשק לא בא לי להחזיק יותר ולא משנה מה השכר.

אמרתי לעצמי שאני הולך לעשות משהו נועז , מאתגר והכי חשוב מלמד.

מצאתי את עצמי  לבד ללא חברים וללא משפחה בקומונה בארהב של ישראלים שלכל אחד יש את הסיבות שלו למה הוא עושה עגלות.

אחד הדברים הכי חשובים בארהב זה לא לוותר לעצמך וללמוד לשמור על קור רוח.

"יציבות"  זה שם המשחק.

"יציבות" הכוונה שלא משנה מה היה לך אתמול , ולא משנה שהרגע לקוח ברח לך בפנים והפסדת דיל של 400 דולר , ולא משנה מה קבעת לעשות מאוחר יותר באותו היום...כל זה לא משנה והדבר שתמיד צריך לזכור זה שאתה הולך לסגור את היום שלך עם מינימום מכירות של 600 דולר.

גם אם זה אומר שאתה תספר 600 בדיחות ותקבל דולר על כל בדיחה.....חייבים לסגור את היום.

ברגע שסוגרים את היום ויש לך יציבות אז אתה על הגל.

הייתי קצת בעייתי.....הייתי מסוגל לסגור לפעמים את היום עם 1000 דולר ולקבל מזה 25 אחוז והייתי יכול לפעמים לסגור את היום שלי עם 200 דולר ועדין לקבל את החלק שלי שזה 25 אחוז ממה שמכרתי.

אל תנסו להמיר את זה לשקלים ולחשוב שחוסר יציבות זה משתלם....זה לא משתלם כלכלית ולא משתלם נפשית כי לא הגעת ליעד של ה600 דולר.

הייתה לי מנהלת בשם מיכל.

הייתי מוצא את עצמי לפעמים במשרד שלה בשעות הקטנות של הלילה כמו ב2 בלילה בשביל להבין היכן טעיתי ומה אולי מטריד אותי ומה הסיבה שלא סגרתי את היום שלי עם המינימום הנדרש שזה 600 דולר.

היא הייתה בוסית באמת מדהימה....שילוב של כלבה ואמא בו זמנית.

היא הייתה נראת מדהים , היה לה חיוך כובש ובאמת שגם היא הראשונה שפחדתי ממנה.

להיות לבד בארהב בקומונה של אנשים שמנהלים עסק בשחור ובמקום שאני עוד מהגר זר ללא קשרים זה מקום קשוח , ועדיף לדעת להסתדר עם המנהלים כי פשוט יכולים ברגע לומר לך קח את הדברים שלך ולך....

מיכל הייתה יודעת לנקות אותי ולהחזיר אותי יום למחרת לעגלה כמו חדש.

מצד אחד הייתי מקבל סטירת לחי (לא פיזית) ומצד שני ליטוף (לא פיזי)...הכל פסיכולוגי במשרד דרך דיבור. היה לי עסק עם בוסית סלזמנית תותחית שלימדה אותי הכל על עולם המכירות.

היא חיבבה אותי ברמה האישית והעבודה בחברה בחול בארהב של עגלות היא ממש שונה....

הייתי מוצא גם עובד , גם שותה ומעשן וגם הולך לחתונות/אירועים עם המנהלים ועובדי החברה.

כל מנהל מקבל גוזלים והוא עוזר להם להתפתח ולהפוך לסלזמן.

הייתי הפרוייקט של מיכל.

הייתי עם ביטחון עצמי , לשון חלקלקה והייתי מסוגל לעצור את הלקוחות הכי שווים...אני ומיכל עבדנו הרבה ביחד ועשינו הרבה "מחולקות" הכוונה שאני עוצר לקוח/לקוחה שווה ומיכל ישר כמו נמרה מצטרפת ופשוט אונסת אותם כספית כי פלרטוט קל שלי עם הומור ונחישות של מיכל בלסגור דילים זה שילוב טוב.

זאת הייתה השנה האזרחית החדשה בארהב ולא היה לי חשק בכלל לצאת ולא זכור לי מאיזה סיבה.

המשרד זה בתכלס וילה גדולה ששם יש ערבי מחלקה  , מפגשים של העבודה וכו.

נאלצתי להגיע לוילה לקחת סחורה כי בבוקר מתעוררים וישר נוסעים לקניון...מתכוננים ליום עבודה לילה מראש.

מיכל חולה על יין לבן.

בוילה פגשתי את מיכל בטרנינג וכוס יין בסלון.

מיכל אמרה לי שאני סופית עובר לעבוד בחנות.

יש חנויות קוסמטיקה ויש עגלות לחברה בכל קניון באיזור.

מיכל אמרה שהיא רואה איזה מסאז קליל טוב אני עושה ללקוחות ובקשה ממני לעשות לה מסאז.

מיכל דרכה על מסמר משהו כמו חודש לפני ועדין הייתה מגיעה לעבודה וקופצת על רגל אחת בשביל להתאזן ולסיים את היום שלה ביציבות.

בסלון פתחתי ערכה אחת של קוסמטיקה שכוללת קרם ידיים והתחלתי לעסות לה את הרגליים.

לך גל שחור , גוון עור מזהב ישראלית קלאסית עם סטייל.

מיכל ביקשה ממני למזוג לה עוד יין ולמזוג גם לעצמי כי הייתי גר בדיוק נסיעה של 3 דקות ברכב ממנה ולא היה לה חשש משוטרים או חלילה שאעשה תאונת דרכים....באמת שכלום נסיעה לבית שלי.

מיכל אמרה שהיא שמה לב איך אני מסתכל עליה ועל איך אני מפלרטט.

היה לה הכל...פשוט הכל...עסק , כסף , משפחה , היא הייתה נראת מדהים ובתחילת קשר עם איש עסקים מישראל.

היא אמרה שיש לקוחות שחוזרות לעגלות נטו בשבילי ואוהבות את התשומת לב שאני מביא.

תראה לי התמסרות ותראה לי את יכולות הלשון שלך כי בעגלה ראיתי רק 30 אחוז....את ה70 אחוז הנותרים תוכיח לי במעשים.

לילה שנה אזרחית חדשה.

פעם ראשונה שאני מתנסה בפוט פטיש ועם בכלל המנהלת שלי.

יזמתי באותה סיטואציה והתחלתי לעלות באלגנטיות מכף הרגל שלה לכיוון היריכיים.

קיבלתי סטירה!....היא אמרה שעוד לא ושאני יוזם משום מה מבלי שביקשה ממני.

המשכתי בפוט פטיש ומזגתי לה עוד יין....

באותו ערב מצאתי את עצמי נשלט על ידי המנהלת שלי ופשוט יורד לה בסלון.

יום למחרת כאילו שלא קרה כלום ואפילו מילה לא אמרנו על אתמול בבוקר בדרך לקניון.

מיכל פשוט מסוגלת ויש לה את היציבות הזאת.

לשבת מולי יום אחרי ולדבר איתי עם העבודה ושאר הבולשיט כאילו שזה כלום.

אני לא מסוגל לנתק את הרגש , מחשבה כאילו שכלום לא קרה....

למדתי את זה גם ממיכל.

לשאוף למצויינות , להישאר יציב ולא משנה מה היה אתמול , ולא משנה שעשיתי מכירה לבד של 2000 דולר , ולא משנה איזה שיחת טלפון עד כמה נוראית היא יכולה להיות מהבית בארץ....אני תמיד אסיים את היום כמו ווינר וישאר יציב.

מיכל לימדה אותי להיות הארדקור.

תודה באמת למיכל , למדתי המון ומאז אני לא מוותר לעצמי בכלום....התעוררתי עייף , מרגיש חסר מוטיבציה , חולה או כל תרוץ אחר שאני יכול לספר לעצמי אז כל זה לא משנה.... אם פתחתי את העיניים אז תודה לאל , היום שלי התחיל ואני ממשיך בhustlin

וככה זה בכל תחום שאני עושה.

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י