|
|
|
יותר מדי מחשבות
מוכנה לתרום בשפע
ואם על הדרך מישו מוכן להרוג אותי זה גם יהיה נחמד
לילה חרא סעמק למי יש כח לרצות לקום מחר בכללל
שומדבר לא הולך רק נשבר שוב ושוב
יותר נכון נשברת
לרסיסים
מחכה להתפוצץ
אולי מתישהו ישימו לב
צריכה מכות
לחתוך לצרוח
לשכוח
נשבר כבר מהתקפים ופלאשבקים
נשבר מהפחד שהן יצאו ויגלו עליהן
נשבר מלהיות אני
מלשנוא את עצמי
מלהגעל ברמות
צריכה לירוק דם מאגרופים שנותנים לי
שישכילו להשכיח הכל
לתת קצת לנוח מהכאב
סעמק רוצה לבכות
למה אני ככ מכורה לגמירות אבל כל פעם שניה לפני רוצה להרוג את עצמי?? למה תמיד אוננות זה הפתרון אבל אפעם אין רוגע אחרי זה? למה עלזה אני חושבת במקום להתעסק בלשרוד?? למה אני לא יכולה יום אחד בלי לגמור ומהצד השני לא מסוגלת לגעת בעצמי??
מרגישה מגעילה
מזוהמת
מלוכלכת
רוצה לשפשף עד שירד דם
עד שיצא טיפה כאב אמיתי
כי מה שיש עכשיו לא מספיק
כי לאף אחד לא אכפת ואם אני לא יוצרת קשר אפשר לשכוח מקיומי
כי כל מי שהיה פה עד עכשיו הולך ונעלם כי אני דפוקה
כי אינלי איפה להיות חוץ מאיפה שלא טוב לי
ואני בקריסה
בקריסה סופית
אבל כולם מיואשים כמוני
כי לא רוצים אותי בשומקום
וכמה שאני מחפשת דירות אני לא מוצאת
וכמה שאני מנסה לשרוד הכוחות אוזלים
יום שלם רק שכבתי במיטה מתחת לשמיכה הכבדה בפלאשבקים וניתוקים
אינלי מושג מה היה
נכנסת לחרדה על כל טיפת רעש
שומדבר כבר לא עוזר ומרוב ייאוש כבר לא מרגישה טעם לנסות עוד קנאביס אפילו
מכריחה את עצמי לאכול, לשתות, לקחת כדורים, להתקלח
ובכל זאת יורדת כל יומיים עוד 2 קילו
ולא מאמינים שזה לא בכוונה
כוסאמק על העולם הזה
למה ככ הרבה אנשים טובים מתים ואני לא
אני כלום
רק שזה ייגמר
מתי כבררר???
אז שוב הגעתי למצב שאין איפה להיות
רוטינה של חיים כמובן
סתם משתפת בתכלס אין לאף אחד מה לעשות
(אלא אם כן מישו יעזור לי ויגאל אותי מהייסורים האלו)
צריכה לחתוך את היד ולסמן את הדפיקות שבי
לחרוט כמה אני אפס ובודדה
לצרוח ולהרביץ לעצמי עד שאמות
כוסאמקקק נמאס כבר
קשה לכתוב חודשים
קשה לפרק מילים
לדבר ולדרוש את המגיע לי
ולמצוא את עצמי לבד בלי קרקע
בלי נשמה
בלי בית שמרגיש בטוח
צועקת לעזרה ומקבלת רק מכות
ועוד מכות
ושנאה
ותיעוב
ונפילות מניתוקים מסוכנים לחיים
והתחלפות בין עבר לעתיד
בין אני למה שהייתי רוצה שאהיה
ואשמה שהערתי שדים לאחרות
ומי כמוני יודעת כמה זה מוביל לסכנות
להרגשה שאני ממציאה
לידיעה שחושבים שאני מנצלת את המצב שלי כדי להתחמק מאחריות
ומי יגלה להם שאני הבנאדם האחרון שיעשה אתזה?
אף אחד.
כי את אפס ואת כלום ואץ רעה ומינית ואסור להתחבר איתך
ואת מתועבת
ומלוכלכת
ומזוהמת לכולם
ולא יכולה להיות ולהאמין
כי את לא ראויה להיות קרובה את אלהים
הזכוכיות בידיים והלב מלא קנאה
מתי כבר יגיע הרגע לנוח בשלווה?
הכוחות אוזלים לגמרי
הצרחות מתות להתפרץ
הלבד ממאן לעצור ולחשוב
הבכי המטומטם
דמעות שקריות ומנצלות
אשמת יגון שסרח
קשה לכתוב כבר שנים
אין אני
אין טיפת כח לחיים
אני מגיעה, מחכה שיפתח ומיד כשנכנסת מתפשטת
לפעמים הוא רוצה לראות ושאתפשט לאט ולפעמים פשוט מחכה שאהיה ערומה מולו
והחיבוק
שנותן ככ הרבה כח ובטחון
המילים המדויקות ששוזרות לי במוח כניעה
ואני אעשה כל מה שהוא רוצה ברגעים האלו
תמיד ערומה אצלו
גם במרפסת כשהוא מעשן
וכולם יכולים לראות את הבחורה המצולקת והכלום במרפסת באמצע ההמון
איבוד שליטה מוחלט
כניעה לפחד ולאימה שאני מרגישה
לשחזור הכואב
ונתינה מוחלטת
מתפלשת לך בביצים
מנשקת לך את כל הגוף ומסרבת כשאתה מנסה לנשק אותי בפה ואתה מבין ומכיל
הבנת והכלת גם כשלא הסכמתי שתחדור
ואמנם לא הסכמת שאשאר אלא אם כן ארד לך כי אם לו אז מה אתה מקבל מהקשר הזה
הייתי הרכוש שלך
ועדיין לא הצלחת לשכנע אותי לקנות לי דברים
והתכנונים הארוכים כל פעם
לאן נלך מה נעשה
מה אני אהיה
מה אתה תהיה בשבילי
איזה צורך אתה ממלא בי
והתייעצתי לפני
ואמרו לי לא אל תכנסי לזה
מה את קשורה אליו
ואף אחד לא הבין את ההשתוקקות להיות שייכת
ההשתוקקות לאדם שיהיה שם כשצריך
השתוקקות לחיבוק וקצת שקט
קצת להרגיש בטוחה
גם אם זה אומר להיות כלום
סמרטוט
אפס
בהמה
פרה עם עטינים גדולים
לא הסכמת לי לפגוע בעצמי
לא נתת לי לשכוח למי אני שייכת ושאין לי יכולת בחירה או החלטה על אף אחד מהנושאים שתבחר
וזה כולל לא לסגור דלתות
וזה כולל לחשוב על לתת אותי לבן שלך שעדיין בתול
ולדמיין אתכם מזיינים אותי ביחד בלי טיפת התנגדות מצידי
והעונשים כשלא הייתי טובה
והחוסר בסיפוק שלי
החגורה שאתה קיפלת עלי ומשכת אותי איתה
החגורה שעשית אותה קולר לקחת אותי כמו כלבה
או לדבריך לא כמו
כמות הפעמים שגמרת בפה שלי
והפעם ההיא שליקקתי לך את התחת והביצים
ובאיזשהו שלב משכת אותי מהצוואר לזין שלך שתגמור לי בפה
ולהגיע אליך ולהיות תלויה בלדבר איתך ולהרגיש אותך
ולא ללכת לישון מגעגוע
להכנס לאובדנות כי אתה לא מסכים לי לבוא
לקוות לשכוח הכל אבל לדעת שזה לא יקרה כנראה אפעם
ואולי כבר כדאי לוותר
צריכה שהכל ייגמר כבר
שאני אגמר
עייפה מדי
למה?
למה אני רטובה כשפוגעים בי??
למה אני ככ אשמה???
ל א
מ צליחה
ה כל אשמתי
ואין לאן לברוח
רק לרחוב ריק וחשוך
כאילו לא חשוך בכלל בפנים
מיון
כבר נשבר מזה
מהשפיטה של כולם
רוצה דם בנרתיק ולהרגע
כלום לא עוזר
מתי כבר הכל ייגמר ואני אנוח??
מתי ישחררו ממני ויתנו לי לבחור את מה שאני מרגישה שנכון?
כל הזמן נופלת בין הכסאות
וצריכה ככ כאב
אבל אין הבנה
אולי פה קצת יבינו
נשבר לי
תזיינו אותי
בכל הכוח
בכל דרך
בכל חור ופיסת עור
רק תחליפו את ההרגשה שלו
צריכה לשכוח
