שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

היי

לפני 3 חודשים. 11 במרץ 2024 בשעה 23:10

למה אני ככ מכורה לגמירות אבל כל פעם שניה לפני רוצה להרוג את עצמי?? למה תמיד אוננות זה הפתרון אבל אפעם אין רוגע אחרי זה? למה עלזה אני חושבת במקום להתעסק בלשרוד?? למה אני לא יכולה יום אחד בלי לגמור ומהצד השני לא מסוגלת לגעת בעצמי?? 

מרגישה מגעילה

מזוהמת

מלוכלכת

רוצה לשפשף עד שירד דם

עד שיצא טיפה כאב אמיתי

כי מה שיש עכשיו לא מספיק

כי לאף אחד לא אכפת ואם אני לא יוצרת קשר אפשר לשכוח מקיומי

כי כל מי שהיה פה עד עכשיו הולך ונעלם כי אני דפוקה

כי אינלי איפה להיות חוץ מאיפה שלא טוב לי

ואני בקריסה

בקריסה סופית

אבל כולם מיואשים כמוני

כי לא רוצים אותי בשומקום

וכמה שאני מחפשת דירות אני לא מוצאת

וכמה שאני מנסה לשרוד הכוחות אוזלים

יום שלם רק שכבתי במיטה מתחת לשמיכה הכבדה בפלאשבקים וניתוקים

אינלי מושג מה היה 

נכנסת לחרדה על כל טיפת רעש

שומדבר כבר לא עוזר ומרוב ייאוש כבר לא מרגישה טעם לנסות עוד קנאביס אפילו

מכריחה את עצמי לאכול, לשתות, לקחת כדורים, להתקלח

ובכל זאת יורדת כל יומיים עוד 2 קילו

ולא מאמינים שזה לא בכוונה

כוסאמק על העולם הזה

למה ככ הרבה אנשים טובים מתים ואני לא

אני כלום

רק שזה ייגמר

מתי כבררר???

הוא​(שולט) - יש טיפול לדיכאון מקצועי וכל משבר הוא זמני. יש ערן.
לפני 3 חודשים
crazy't crazy - לא עניין של דיכאון.. פוסטראומה מורכבת
ערן זמינים בזמנים מסוימים וככה השאר
בעיקר פריקה התייאשתי כבר מזה שמשו יהיה אחרת
לפני 3 חודשים
הוא​(שולט) - האמיני יום יבוא. תדאגי למסגרת מקצועית תומכת זה חשוב
לפני 3 חודשים
deepThinker - האמת שנשמע שאת מצליחה לדאוג לעצמך (ולא להתייאש באופן מוחלט), ועל זה כל הכבוד על זה. ראיתי שיש פה מישהי שכותבת על הפוסטטראומה שלה ועל ההתמודדות (את עוקבת אחריה), אולי תוכלו לדבר ולחלוק ולעזור אחת לשנייה? לבד זה קשה.
לפני 3 חודשים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י