לפני חודש. 2 בנובמבר 2024 בשעה 17:00
יוצאת לאכול צהריים ליד העבודה.
מרגישה את העיניים שלך עליי, חוצה את הכביש, משוחחת עם השכנה למשרד, מתלבטת אם לקחת סלט או משהו מבושל.
אני שומעת את הקול שלך. יודעת מה תאמר לי לבחור.
כשאני מתלבשת בבוקר, כשמכינה ארוחת ערב לילדים, אתה נמצא שם תמיד, כל הזמן.
גם כשאתה עסוק, גם כשעובד, מתאמן או נמצא עם חברים, אני מרגישה את היד שלך על העורף שלי, כל הזמן.
גם כשלא מצליחים להפגש שבוע ואפילו שבועיים, אני שומעת את הנשימות שלך, מתאימה את הקצב שלי. לאט. עמוק.
נכנס לי מתחת לעור, נוכח בכל בחירה שלי, בכל רגע, בכל מבט.
