צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עוד צל בערפל

לא יודעת - סתם תהיות + הזיות = פסיכופטיות בגרוש
תהנו או תתענו כרצונכם
לפני 18 שנים. 5 ביוני 2005 בשעה 17:27

מידי פעם מגיעים אנשים שונים לחיי,
ומזכירים לי את היותי אדם אנטי סוציאלי,
אף פעם לא אהבתי אנשים יותר מידיי – והם כמובן גם לא אהבו אותי.

תמיד הייתי נאמנה לעצמי וכך תמיד אשאר,
מה שגורם לי לתהות,
איך לעזאזל אנשים יכולים להיות כל כך מזויפים,
ומנסים להיות מי שהם לא,

בעיקר אותם צדקנים חברתיים – אותם אני לא סובלת הכי הרבה,
אלו שיודעים מה טוב בשבילך , ומה אתה צריך לעשות כרגע,
אלו שטוענים שהם מבינים למרות שאף פעם לא טרחו להקשיב.

יכול להיות שאני אגרסיבית מידיי כלפיהם,
אבל אינני יכולה לסבול התנשאות ושחצנות מסוג זה,
לצערי מעט מאוד אנשים היום משמרים את מי שהם באמת,
רובם נכנעים לתכתיבים של החברה,
נשבעתי שאף פעם לא אשנה עצמי כדי לרצות אחרים.

מי ייתן ויום אחד כולם יעריכו את מי שהם ויפסיקו להיכנע לתכתיבי החברה.

לפני 18 שנים. 16 במאי 2005 בשעה 14:33

אתם שומעים אותי שם?
לא נורא, הנחתי שלא,
אתם הרי כל כך עסוקים בלהביט מסביבכם ולדבר עליכם בכזה להט
שאתם בכלל לא רואים אותי!

ובכן יקיריי : משפחה יקרה, חברים ואהובים,
יש לי הארה חדשה בשבילכם.
בטח תהיו המומים או לפחות בהלם לכמה חודשים טובים,
אבל זה פשוט היה חייב לצאת לאור מתישהו אתם מבינים?
אתם לא מבינים זה בסדר, התרגלתי להיות הלא מובנת.

אני לא חסינה למטחי אש צולבת, וגם לא לכדורים שורקים,
נמאס לי להגן על כולכם, ולהפגע ולקחת הכל על עצמי,
לא הייתי וגם לא רוצה להיות האמא של כל אחד מכם,
כל כך הרבה זמן אני נלחמתי בשביל כולכם,
לא רוצה להילחם יותר, ולא מתכוונת להגן יותר,

הגיע הזמן יקיריי שתלמדו על עצמכם את הטעויות שלכם,
תלמדו להתמודד, ומעל לכל שאולי יום אחד תבינו,
שפעם הייתי פה בשבילכם – פעם....

לפני 19 שנים. 27 באפריל 2004 בשעה 14:34

כמו בכל שנה כישראלית ממוצעת (לא ממש)
אני מנסה למצוא דרכים מועילות להעביר את היום הזה.
הנה מה שעבר עלי ועל החבר שלי אתמול..
ההתחלה...
התוכנית- ללכת למרכז העיר ולצפות בזיקוקים.
התוצאה- מלא צוציקים עם ספריי ושאר מיני דברים משפריצים על כל דבר שזז למזלנו נמלטנו על נפשינו בלי כל סימן לספריי..
אבל כאשר חזרנו לאוטו גילנו שריססו אותו במקום YAY.
תוכנית ב- טוף אז החלטנו ללכת לסרט במקום שהתגלה שיש רק כשעתיים מאוחר יותר , הוא אומר שכדאי להזמין כרטיסים מראש
כדי להבטיח מקום (שיהיה)
ביינתים בזמן הפנוי הלכנו לחוף..
העדפנו להתרחק מרכבים מציקים אחרים לפינה שקטה
כשהמותק שלי אומר בגאווה ש ה4X4 לא ישקע פה..
טוב נו אז הוא הצליח לצאת מהחול , שתי גלגלים נתקעו בעקשנות בחול, אל תדאגי הוא אומר ברכב הזה נצליח לצאת מכאן ..
קיצר הגלגלים מסתובבים להם במקום ללא תועלת..
הוא בודק .. אה כן שכחתי שיש תקלה ורק 2 גלגלים מסתובבים להם , ה4X4 לא פועל ... YAY
טוף הבנו שלסרט כבר לא נגיע 😒
לפחות הצלחנו לראות כמה זיקוקים למרות הכל...
ב 3 בלילה אחרי שנואשנו להשיג נסיונות חילוץ ממניאקים שעברו
המותק שלי התייאש והזמין גרר..
סיכום יום...
מה הספקנו לעשות - טוטאלי כלום
מצב הרוח- דיי משועשע המצב היה מצחיק למרות הכל..
מסקנות- להמשיך להשעשע מארועים ולא להכינס לדיכי
והכי חשוב אבל פעם אבל אף פעם!!!
לא להתרברב יותר מידי 😄
אלת המזל עלולה לשים לכם רגל (דווקא).