בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עוד צל בערפל

לא יודעת - סתם תהיות + הזיות = פסיכופטיות בגרוש
תהנו או תתענו כרצונכם
לפני 19 שנים. 5 ביוני 2005 בשעה 17:27

מידי פעם מגיעים אנשים שונים לחיי,
ומזכירים לי את היותי אדם אנטי סוציאלי,
אף פעם לא אהבתי אנשים יותר מידיי – והם כמובן גם לא אהבו אותי.

תמיד הייתי נאמנה לעצמי וכך תמיד אשאר,
מה שגורם לי לתהות,
איך לעזאזל אנשים יכולים להיות כל כך מזויפים,
ומנסים להיות מי שהם לא,

בעיקר אותם צדקנים חברתיים – אותם אני לא סובלת הכי הרבה,
אלו שיודעים מה טוב בשבילך , ומה אתה צריך לעשות כרגע,
אלו שטוענים שהם מבינים למרות שאף פעם לא טרחו להקשיב.

יכול להיות שאני אגרסיבית מידיי כלפיהם,
אבל אינני יכולה לסבול התנשאות ושחצנות מסוג זה,
לצערי מעט מאוד אנשים היום משמרים את מי שהם באמת,
רובם נכנעים לתכתיבים של החברה,
נשבעתי שאף פעם לא אשנה עצמי כדי לרצות אחרים.

מי ייתן ויום אחד כולם יעריכו את מי שהם ויפסיקו להיכנע לתכתיבי החברה.

madeager - כשפעמון הזמן מצלצל...

כשפעמון הזמן מצלצל
עודך ממתינה,
הלמות ליבך נשמע במרחבים
שוקדת את כדרכך,
ומוסיפה נופך ליצירותיך.

שביב תקוה לא יכבה
וימצא את דרכו אל שבילי ליבך
גרעין אמת טמון בתוכך.

ועלעליו הרכים מבצבצים
תחושת היש מתגברת
ופעמונים עדינים משמיעים את מוסיקת העתיד
נתיביך בהירים ויצירותיך באור.


מתוך הספר 'אהבה היא כותרת ראשית' בהוצאת גוונים/טרקלין
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י