פוסט מאוד לא מחרמן וסקסי לפנייך.
מוזמנות ומוזמנים לגלול למטה לקצת זימה או באלגנטיות לדלג. בפוסט הזה אין.
אני לא בטוב. זה לא מדוייק. אני ברע. ממש ממש ברע. רע כזה שאפילו לא בא לפרוק אצל חברות אלא רק לשכב במיטה ולבהות. כזה שמילות עידוד או משהו כזה רק מעצבנות אותי.
אבל אני בעיקר מרגישה נורא נורא לבד. אני לא מרגישה לבד לעיתים קרובות. להיפך, אני רוב הזמן מוקפת ומרגישה מאוד אהובה. אבל רצף אירועים אחרונים שקרו גרמו לי להרגיש לבד.
נפלה עלי ההבנה שאני צריכה מישהו שאני אהיה כל העולם שלו, רוב העולם שלו. שיהיה לו חשוב ההנאה שלי, הרצונות והתשוקות שלי, המצב רוח שלי, בצורה כזו שאני לא אצטרך לבקש או להסביר. כזה שמבט אחד כשהוא איתי או שיחה אחת בנינו, תביא אותו לפה והוא יעשה כל שביכולותיו להיות עבורי ובשבילי. כזה שבלי מילים ילטף, יחבק, ינעים, יענג. בלי לחפש תמורה או הדדיות.
כי עכשיו אני ברע מאוד. ופשוט צריכה עטיפה של חיבוק, ליטוף, עינוג ושקט.
*עורכת*
לא חשבתי שאני אצטרך לציין את זה אבל אובייסלי טעיתי.
הפוסט הזה *אינו* בקשה או הזמנה להצעות. הוא פריקה בלבד. בבקשה, אל תציעו לי שום דבר ואל תכתבו לי. אני ממש לא במצב לענות וזה לא מה שאני מחפשת. תודות.
