רזית
אני אומרת לו בעוד אני מעבירה יד על צד הגוף שלו, מהשכמות עד התחת ומרגישה את כל העצמות שבדרך.
כן, ירדתי איזה ארבעה קילו
וכל הגוף שלי מתכווץ ונעצב. מאז שאנחנו לא יחד הוא אוכל לא טוב. לא מצליח ממש לנהל שגרת אכילה בריאה, לא באמת דואג לעצמו. אני נלחמת בכל תא פולני בגוף שלי כדי לא לקום באותו הרגע ולהעמיד סירים.
מערכת היחסים שלנו משתנה כל הזמן. הרגשות מתחדדים ומתמוססים, אבל הצורך הבסיסי הזה שלי, לדאוג לו ברמה הכי קיומית שיש, לא משתנה. זה חזק ממני.
אני ממשיכה להעביר יד על התחת שלו, על עצמות האגן, עולה לחזה ומגיע לצוואר ולפנים. הוא מסתובב אלי ומחבק אותי חזק תוך כדי שהוא דוחף יד אחת ביני לבין המזרון ויד שניה מקיפה אותי מלמעלה וקובר את הראש שלו בצוואר שלי.
אתמול בלילה שאלתי אותו איזה חלק בגוף שלי הוא הכי אוהב. חשבתי שאת הרגליים. הוא אמר צוואר. ואף שהוא אוהב לנשק. ובטן.
כרגע אני הכי אוהב את הצוואר שלך אבל זה משתנה. כל פעם משהו אחר כי יש הרבה ממה לאהוב.
הוא אומר לי, עוצם עיניים ונרדם. ואני נשארת שם עייפה וערה ותוהה עד מתי אוכל להכיל עוד את הדבר הזה שנקרא אנחנו.