ניהול משק בית + דייטים + עבודה תובענית
משאירים מעט זמן להיות לבד. להחבר לעצמי.
אז אין על פקקים.
מנחשים מה המוזיקה האהובה עליי בפקקים?
בין הפותרים נכונה יוגרל פותר אחד שלא ניחש נכון.
ניהול משק בית + דייטים + עבודה תובענית
משאירים מעט זמן להיות לבד. להחבר לעצמי.
אז אין על פקקים.
מנחשים מה המוזיקה האהובה עליי בפקקים?
בין הפותרים נכונה יוגרל פותר אחד שלא ניחש נכון.
סטירה חזקה על הלחי. ואז ליטוף.
ואז חוזר חלילה.
כשניפגש כבר המשיכה הגופנית תעלה על הצורך במילים.
את תסתכלי עליי בעיניים בוטחות ורוצות עוד.
זונה אמיתית שלי. מתמסרת, מצייתת.
כשניפגש, כבר נדע שזה זה.
כל הכוכבים יסתדרו, הכל יזרום מאוד מהר.
את תאהבי את ההומור השחור שלי, אני אוהב את הקול הסקסי שלך.
אני אוהב את הציצי הענקי שלך. הוא יהיה אדום מרוב סתירות וצביעות.
כשניפגש, נצחק על זה שלא שמנו לב לאיך הזמן עובר שאנחנו ביחד. נרצה לבלות כל כך הרבה ביחד.
נחשוב אחד על השנייה בעבודה, בבית. את תשלחי לי הודעות מחרמנות, ואני… אהנה.
כשניפגש, את כבר תרדי על הברכיים מבלי שאבקש.
מחכה לך, רק תבואי.
כשאת מתמסרת
חרמנות ערב.
דיברתי עם מישהי בכלוב.
היא בחרה לא להמשיך כי לא חשבה שאנחנו מתאימים.
גם אני לא אבל לא מהסיבות שהיא חשבה.
היא חשבה שאני ״סאחי מידי״
לכאורה, היא צודקת.
על הנייר אני
1. עובד בהייטק
2. מעדיף פגישות בבתי קפה ולא בברים
3. לא מעשן (זה הכי הפריע לה)
אבל למרות שאני היום יומי, הוא באמת סאחי
אף פעם לא קרה לי שיצאתי מסשן והאשימו אותי בסאחיות.
זה המקום שלי דווקא לתת חופש לצד הסוטה שלי.
הסדיסט שלי. הצד שבו את מתחננת לגמור עד כדי דמעות.
הצד שבו את אומרת לי איך את לא תצליחי ללכת מחר בבוקר.
את נוטפת רוק והלחי שלך אדומה וחמה. ואת רק צוחקת ואומרת ״תודה אדוני״.
הפטמות שלך כבר צועקות מרוב צביטות. גם את כבר צועקת 😈
סאחי?
צחקתי בקול רם.
נ.ב לזכותה אני אגיד שהיא פנתה אליי שזה דבר נדיר וראוי להערכה. לא עושות את זה פה מספיק.
כשאין פשוט התאמה 🤷♂️🤷♂️
ללכת לטיול עם הילד או הכלב
בלי הטלפון.
להתנתק
להיות זן.
להסתכל על עלה ולחשוב שהוא מעניין.
לא להיכנס לפייסבוק, לאינסטגרם, טיקטוק, לכלוב
כל שעה ולבדוק מה פאקינג השתנה.
להנות מכאן ועכשיו.
כשהייתי בן 22 עשיתי סדנת ויפאסנה.
10 ימים של משטר מדיטציות קשוח. לקום ב5:30 בבוקר.
לא לדבר רוב הזמן(זה דווקא היה לי קל).
אבל גם זה לא עשה אותי מאושר.
מעניינים החיים האלו.
זהו, אין פה פאנצ גדול
גיף להשראה:
כשאת משתדלת
ולא רוצה שיהרס הלק
רצוי
מצוי
נפגשתי היום עם חברה שירדה מהארץ לפני 7 שנים לאוסטרליה.
היא ממש לא מאמינה בגורל של ארץ ישראל מבחינת החילונים לפחות ועשתה מעשה עם המשפחה שלה לרדת מהארץ.
אליה יצטרף גם החבר הכי טוב שלי שהחליט לעזוב את הארץ אחרי שגר פה כבר מעל 10 שנים. מבאס מאוד.
אני, לא חושב שאעשה את זה. אני דווקא התרגלתי לישראל כבר.
שלא תבינו לא נכון, יש פה הרבה זיפת אבל איפה אין.
השתעשעתי עם הרעיון כמה פעמים ואולי אפילו אעשה את זה,
אבל חייב להודות - מרגיש בישראל בבית.
מה אתם חושבים?
זהו. אכלנו סושי