אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אוהב להרגיש

מכור לריגוש של שליטה.
שליטה על הנשלטת. המילים שלה חוזרות על המילים שלי. היא נהנית לשרת.
אני מרגיש את האחריות לבדוק אותה.
מודה שזה סם שקשה להשתחרר ממנו.
אני רואה בעיניים שלה את האהדה. את המעקב אחריי.
לפני חודש. 28 באפריל 2024 בשעה 8:59

היא פנתה אליי.

״מוכנה לדיבור עסיסי״

איזה חידוש מרענן. נראה לי שזה פעם ראשונה שזה קורה לי בחיים.

בעולם שלנו, נשים לא אוהבות(ולא צריכות) לחזר. 

אבל משהו משך אותה אליי. 

המשכנו שיחה. עברנו לטלגרם. שיחת וידאו. יש התאמה. 

מה הגבולות? מה אוהבת? ״אוהבת לחקור גבולות״.

מדברים, מכירים. אני נשוי(אז בלי ילדים) והיא גרושה פלוס 2. 

 

למחרת מפלרטטים עוד בעבודה. 

הרבה הודעות. 

 

בלילה למחרת, 

״רוצה סשן וירטואלי״? היא מציעה.

העיניים שלי נדלקות.  

״רדי על הברכיים״ 

״כן, אדוני״ אבל הרגשתי היסוס. 

״מהיר מידי בשבילך?״ 

״הכל בסדר, אדוני״.

״רוצה להיות הזונה שלי?״

“כן, אדוני, מאוד״.

 

 

לב נמס 🫠 



 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י