איזה פעולה כימית מתרחשת אצלך מול דחייה שאלתי אותה כששנינו צמודים למדי על כסאות הבר שישבנו בהם מזה זמן.
השאלה לא באה סתם. היא אמרה לי שהיא חוזרת לקלוז'ר עם המקביל הקודם שהיה לה. בלב היפה שלה לא נשאר מקום בשבילי.
שנים שאני מפלרטט עם דחייה ועם סרוב כצופה מהצד, מנסה ללמוד מה החיווט במוח שנוצר אז. מה היא ההתניה שבאמירת הלא. ברור שיש קצר בין רצון וציפייה של אחד ובין מניעת המימוש. הדחייה , אותה יוצר השני.
יש קשר במתאם ברור בין עומק הציפייה ובין עוצמת הדחייה של המימוש. המוח האנושי יוצר מתאם השרדותי, מפריש הורמונים בהתאם ובתגובה הן הגוף והן נפש מבצעים התארגנות מחדש.
הגוף ברמה הפיזית פשוט נדרך. רוצה. דורש שיסופק היצר ,שיתקבל המענה לצורך ולציפייה.
הנפש לא פועלת באופן דומה. הדחייה וההימנעות גורמות לתגובות לא צפויות. פעם זה יגרום לסגירה ובריחה ונתק. ואילו פעמים רבות, בתנאים דומים, דווקא להתרגשות וציפייה ורצון למימוש בכל מצב.
ולכן כשהיא אמרה שלא נממש את שציפינו מלא זמן, הגוף שלי רצה בה כמו שלא רצה מעולם. הנפש ננעלה וחתמה את עצמה.
הדיסוננס הזה הוא דרייב מטורף שלא נותן מנוח. מעניין.