|
|
|
אני חושבת על זה
וכשהייתי איתו, לא דיברתי במונחים של רצון
דיברתי במושגים של מסוגלות ויכולת
לא אמרתי שאני רוצה את הקשר, או שאני לא רוצה שיסתיים
אמרתי שאני לא יכולה לברוח, שהוא תפס אותי במלתעותיו ואני לא יכולה להשתחרר
וזו היתה האמת הכי מדוייקת שיש
אני לא רציתי להיות שם
אני לא בחרתי להיות שם
הרגשתי כלואה, הרגשתי במלכודת שלא ניתן להשתחרר ממנה
הלכתי לאיבוד בארץ הפלאות
לפחות היום הנורא הזה נגמר באורגזמה טובה אחרי הרבה זמן שלא
למה כל האנשים רעים?
ועוד יותר גרוע מזה, למה האנשים הרעים הללו נכנסים לי לבית ושולטים לי בחיים?
אני יודעת שזה פרנואידי אבל לפעמים אני מרגישה שמנסים להרוג אותי
או יותר נכון להביא אותי למצב שאני הורגת את עצמי
ואז להגיד "טוב כשמישהו באמת רוצה למות אין איך לעזור" כאילו הם לא אלו שדחפו אותי לשם
אני רק רוצה שיעזבו אותי בשקט
- אנה
אני כמעט הייתי שרה כל-כך הרבה פעמים.
כל החיים שלי אנשים סביבי לא הבינו למה אני ככ עצובה כל הזמן, או יותר נכון, למה אני אף פעם לא שמחה.
השתמשתי בכל כלי שמצאתי לפגוע בעצמי.
באופן מילולי - השתמשתי בסרגל, במספריים, בסכינים, בזכוכיות שבורות, אפילו בעטיפות של קלונקס
ובאופן פחות מילולי - פגעתי בעצמי בכל דרך אפשרית. בגיל 5 התחלתי לדפוק את הראש בקיר, ב9 למדתי לחנוק את עצמי עד שהכול נהיה מטושטש (שקט יותר, פחות בולט). ב14 כבר ממש חתכתי, ב16 הלכתי לגברים מבוגרים שינצלו אותי מינית. הייתי בורחת מקשרים שבהם אני באמת אהובה כי לא הצלחתי לתת אמון. נמשכתי לרעים, להם היה לי קל להאמין.
והקטע בשיר הזה, הוא שהיה ככ קל לעזור לה. כל מה שהיה צריך זה לשאול, כי היו ככ הרבה דברים חריגים.
וכך גם אצלי.
כן, הציונים שלי היו טובים, ולא הפרעתי יותר מדי בשיעור.
אבל היו לי התקפי זעם, היו חתכים בכל מקום. כשהלכתי לגברים אפילו לא הסתרתי את זה, דיברתי על זה חופשי, עם חברים, ממש ליד המורים. הייתי תמיד מדוכדכת, לא הצלחתי להינות משום דבר.
וכן, אני כועסת. אני כועסת שאף אחד לא שאל, לא בדק, לא וידא. אני כועסת שהייתי ככ שקופה, שהכאב שלי היה ככ שקוף. אני כועסת שעברתי את מה שעברתי. אני כועסת שדיברתי על זה, בתחילת היסודי, ולא עשו עם זה כלום, וההתעללות המשיכה עד סוף היסודי. אני כועסת שהם נזכרו לדאוג לי כשזה כבר היה מאוחר מדי.
- אנה
Little Sara, you're a diamond in the rough
And I know that you don't hear this all enough
And I'm sure that's why your wrists have tons of cuts
And I'm sure that's why you think you're not enough
שרה הקטנה, את יהלום שלא הושחז
ואני יודע שאת לא שומעת את זה מספיק
ואני בטוח שזו הסיבה שפרק כף היד שלך מלא בחתכים
ואני בטוח שזו הסיבה שאת חושבת שאת לא מספיק
On your nineteenth birthday you thought that you were done
Tons of people in your home, but it only felt like one
'Cause your brain can only think about the waiting loaded gun
But your friends are all still here, so pretend you're having fun
ביום ההולדת ה19 שלך חשבת שסיימת
מלא אנשים בחדר אבל זה הרגיש כאילו את לבד
כי המוח שלך יכול לחשוב רק על האקדח הטעון המלכה
אבל כל החברים שלך עדיין פה, אז תעמידי פנים שאת נהנית
All your friends they wanna drink 'cause it's your birthday
But you've been drinking straight probably since last Thursday
Drinking is the only thing that makes you feel just okay
It keeps the trigger finger off the trigger and at bay
כל החברים שלך, הם רוצים לשתות כי זו היומולדת שלך
אבל את שותה קבוע מחמישי שעבר
אלכוהול זה הדבר היחיד שגורם לך להרגיש פשוט בסדר
זה שומר את האצבע נחה ולא על הטריגר
Your mind can only think about the things it shouldn't
Your brain is filled with thoughts of wishing that ya didn't
Little Sarah, perk your ears up try to listen
But she can't hear a sound because she's locked in a prison
הראש שלך יכול לחשוב רק על דברים שאת לא אמורה לחשוב עליהם
המוח שלך מלא במחשבות שאת לא רוצה בו
שרה הקטנה, תמחחי את האוזניים ותנסי להקשיב
אבל היא לא יכולה לשמוע צליל כי היא נעולה בכלא
She can barely see the pavement, she can barely read the signs
People think she's complicated but never wanna look inside
'Cause she's a little too R-rated and they're a little too damn blind
She's just looking for her angels, but they're a little hard to find
Mm, mm, mm
היא בקושי יכולה לראות את המדרכה, היא בקושי יכולה לקרוא את שלטי הסימון
אנשים חושבים שהיא מסובכת, אבל אף פעם לא רוצים להסתכל פנימה
כי היא מדורגת קצת יותר מדי כתוכן קשה, והם קצת יותר מדי עיוורים
היא רק מחפשת את המלאכים שלה, אבל הם קצת קשים למציאה
Little Sara, you've been skipping out in class
And any minute now your friends are gonna ask
Why the hell you're always acting sorta sad
Why the hell your weed just never seems to last
שרה הקטנה, את מבריזה מבצפר לאחרונה
וכל רגע החברים שלך עומדים לשאול
למה לעזאזל את תמיד מתנהגת סוגשל עצובה
ולמה לעזאזל הוויד שלך אף פעם לא מחזיק לאורך זמן
But the truth is you don't wanna let your secret out
'Cause they think it's wrong for you to take a different route
All except your mom too bad that she's just not around
And don't get me wrong those words you've tried to get them out
אבל האמת היא שאת לא רוצה לספר את הסוד שלך
כי הם חושבים שזו טעות מצדך לקחת מסלול אחר
כולם חוץ מאמא שלך, חבל שהיא פשוט לא בסביבה
ואל תביני אותי לא נכון, המילים הללו, ניסית להוציא אותן
But their views been skewed by their plastic news from their plasma tubes
So they won't fit in your shoes
Except for Sunday blues, but you got Monday blues
You got Tuesday blues, damn every day ya might lose
אבל הנקודות מבט שלהם עוותו על ידי חדשות הפלסטיק שלהם ומצינורות הפלזמה שלהם
אז הם לא מתאימים לנעליים שלך
חוץ מעצב של יום ראשון, אבל לך יש עצה של יום שני
יש לך עצב של יום שלישי, לעזאזל, כל יום את עלולה להפסיד
All your friends they wanna smoke 'cause it's a Friday
But you've been smoking straight probably since last Sunday
I know you know you shouldn't say that you are okay
But you still look 'em in the eye and lie then go to use your ashtray
כל החברים שלך, הם רוצים לעשן כי זה יום שישי
אבל את מעשנת רצוף כנראה מיום ראשון שעבר
אני יודע שאת יודעת שאת לא אמורה להגיד שאת בסדר
אבל עדיין את מסתכלת להם בעיניים ומשקרת ואז הולכת להשתמש במאפרה
She can barely see the pavement, she can barely read the signs
People think she's complicated but never wanna look inside
'Cause she's a little too R-rated and they're a little too damn blind
She's just looking for her angels, but they're a little hard to find
Mm, mm, mm
היא בקושי יכולה לראות את המדרכה, היא בקושי יכולה לקרוא את שלטי הסימון
אנשים חושבים שהיא מסובכת, אבל אף פעם לא רוצים להסתכל פנימה
כי היא מדורגת קצת יותר מדי כתוכן קשה, והם קצת יותר מדי עיוורים
היא רק מחפשת את המלאכים שלה, אבל הם קצת קשים למציאה
Little Sarah, last night you got it bad
In that moment you could barely even add up two or three reasons why you're glad
And I guess that's why you grabbed your pen and pad
שרה הקטנה, בלילה הקודם קיבלת את זה קשה
באותו רגע בקושי יכולת לספור שתיים או שלוש סיבות למה טוב לך
ואני מניח שזה למה תפסת את העט והדף שלך
It was 6:14 and you could barely even read
All the words you'd written down of why it was time for you to leave
Your phone was on the ground and you could barely hear it ring
Couldn't even hear a sound, couldn't feel a single thing
זה היה 6:14 ובקושי יכולת אפילו לקרוא
את כל המילים שרשמת על למה זה היה הזמן שלך לעזוב
הטלפון שלך היה על הקרקע ובקושי יכולת לשמוע אותו מצלצל
לא יכולת לשמוע אפילו צליל, לא יכולת להרגיש דבר אחד
Now, it's 6:15 and you're on your knees, blood is on your sleeves
And your lungs won't breathe, eyes are watering, body's shivering
And you're wondering what is happening
עכשיו, זה 6:15 ואת על הברכיים, גם על השרוולים שלך
והריאות שלך לא מצליחות לנשום, העיניים מעלות דמעות, הגוף רועד
ואת תוהה מה קורה
Now, it's 6:23, and they're on their knees, begging Jesus please
Can you make her breathe
'Cause they finally see what was happening underneath their nose
And underneath your sleeves
Mm
עכשיו זה 6:23, והם על הברכיים, מתפללים "אלוהים בבקשה"
"אתה יכול לגרום לה לנשום?"
כי הם סופסוף רואים מה קרה כל הזמן הזה מתחת לאף שלהם
ומתחת לשרוולים שלך
She can barely see the pavement, she can barely read the signs
People think she's complicated but never wanna look inside
'Cause she's a little too R-rated and they're a little too damn blind
She's just looking for her angels, but they're a little hard to find
היא בקושי יכולה לראות את המדרכה, היא בקושי יכולה לקרוא את שלטי הסימון
אנשים חושבים שהיא מסובכת, אבל אף פעם לא רוצים להסתכל פנימה
כי היא מדורגת קצת יותר מדי כתוכן קשה, והם קצת יותר מדי עיוורים
היא רק מחפשת את המלאכים שלה, אבל הם קצת קשים למציאה
אסור להיקשר באמת
ולפעמים אני צריכה לבוא להזכיר את זה לאוליביה
- לילי
אני ככ רוצה לגמור
אבל אני לא יודעת לאשר לעצמי לעשות את זה
אז אני מתוסכלת ועצבנית וישלי בחילה
ואני פשוט לא מסוגלת לעשות את זה בשביל עצמי
ולא, זו לא הזמנה לאנשים רנדומליים 'לתת לי אישור לגמור'
איזה מדהים זה שישלי ככ הרבה אנשים שאכפת להם ממני ואוהבים אותי ודואגים לי
זה ככ לא מובן מאליו
די נמאס לי
אני בהתקף חרדה ברמה שאין לי אוויר וישלי בחילה
ואין לי אפילו סיבה הכול היה בסדר כשקמתי
נמאס לי לחיות ככה
זה לא חיים
אני רוצה לחיות באמת
אני רוצה להצליח לחוות טוב
אני רק רוצה להיות שמחה
תמיד כששאלו אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה חשבתי על מקצוע
היום אני כבר גדולה ואני פשוט רוצה להיות שמחה ושלווה
אני לא יודעת מאיפה להתחיל
הכול בלאגן בראש שלי אז יכול להיות שאקפוץ מקטע לקטע או אפספס דברים
אבל זה הסיפור בגדול:
אני מגיעה למיקום של המסיבה לפני כי יש המבורגר שאני אוהבת ליד אבל אני לא באמת מצליחה לאכול, אני מתרגשת מדי.
אני לבושה מתחת לבגדים בבגדי הפטיש המהממים שהיא בחרה מבין האופציות שישלי בבית. אני ככ מתרגשת להתלבש יפה בשבילה. וחשוף. אני יודעת שאני ארגיש זנותית וחשופה במועדון בדיוק כמו שאני אוהבת. אני סופרת את הדקות, והזמן לא זז.
בערך 20 דק לפני תחילת המסיבה אני אורזת את הדברים שלי ויוצאת לכיוון המסיבה. אני פוגשת בחוץ אנשים, את חלקם אני לא מכירה, ואת חלקם אני מכירה מהעבר וזה איחוד ממש נחמד ומרגש, בעיקר ההבנה שהם זוכרים אותי לטובה. אני יושבת עם החברים ובאיזשהו שלב הזמן עובר ואנחנו נכנסים פנימה. אני פוגשת בפנים חברות, אנשים שאני אוהבת. אבל אני בלחץ. היא מאחרת קצת ואני בלחץ, תרה אחריה בעיניים בורקות במהלך השיחה עם החברות למרות שאני יודעת שהיא לא תבריז לי.
היא מגיעה והיא ככ פאקינג יפה. אני באיזשהו מקום לא מבינה איך מישהי שנראית כמוה ועם האישיות שלה מסתכלת אפילו על מישהי כמוני. יש בי חלק שמרגיש שלא מגיע לי את זה. אבל איכשהו אני ככ מתרגשת ומתלהבת שאני מצליחה לשים את זה בצד, והיא גורמת לי להרגיש ככ אהובה ורצויה. זה מוזר לי, כי זה בדיוק ההפך ממה שהרגשתי עם הבחור שהיה לפניה. אבל אני אסירת תודה על זה.
היא מחבקת ומנשקת אותי, היא מתרגשת איתי. אנחנו יושבות קצת, מדברות עם אנשים. מלא נשלטים באים להגיד לה שלום ואני ככ שמחה שיש לה אנשים שהיא ככ מאושרת לראות, היא באמת נראית בבית ובמקום שלה. ואני ככ גאה לעמוד שם לצידה.
היא שולחת אותי להביא את הקולר שהיא הביאה לי במפגש הקודם, ואמרנו לי להביא בתיק. אני לא מוצאת אותו בתיק והלב שלי נופל לתחתונים לרגע. בסוף אני מוצאת וחוזרת אליה איתו ביד. היא עונדת לי אותו ואני ככ מתרגשת. היא מחברת אליו רצועה ואני בעננים.
באיזשהו שלב היא מורה לי ולנשלט השני שהגיע איתה ללכת אחריה לאיזור מסויים במועדון. אנחנו מתחילים לסגוד לה אבל צפוף מדי שם, ואנחנו עוברים מקום. היא מעמידה את שנינו על שש עם התחת אליה, מרימה לי את החצאית, חושפת את התחת שלי, וקורעת את גרביון הרשת שלבשתי על מנת שייקרע ככה בדיוק. ומתחילה להצליף בנו בפלוגר. היא עדינה איתי, אני מרגישה את זה. מצד אחד אני מאוכזבת מעצמי שהיא צריכה להיות עדינה איתי, ומצד שני אני מלאה בהוקרת תודה על זה שהיא רואה את קצה גבול היכולת שלי ולא מנסה לדחוף אותי מעבר לו.
היא עוברת לפלוגר חזק יותר, ואני מתקפלת בהלם. לא ראיתי את זה בא. זה לא שזה כואב בצורה בלתי נסבלת, זה פשוט מבהיל אותי. עדיין קשה לי עם אימפאקט ואני נבהלת כשדברים משתנים ואני לא מוכנה לזה. היא מתיישבת מולי ומוודאת שאני בסדר ואני מסבירה שפשוט נבהלתי קצת. בהמשך הערב היא מלטפת אותי עם הפלוגר לפני ההצלפה הראשונה, כך שאני יודעת מה הולך לבוא, וזה מאוד מרגיע אותי.
היא עוברת לטפטף עלינו שעווה. השעווה צורבת בעורי ואני מתמסרת אליה ולכאב שהיא מעניקה לי. היא אומרת לנו להודות לה, ועם כל טפטוף של שעווה אני נאנחת בכאב ואומרת "תודה מאדאם" בהתחלה בשקט, מבויישת, ואחכ בקול חזק, בגאווה, שתשמע מעל לרעש של המסיבה, שכולם ישמעו. היא מטפטפת על התחת שלי ועל גבי העליון. זה ככ נעים, וככ כואב, ואני ככ מאושרת ובכנות גם ככ רטובה. אני ככ גאה להיות קנבס עבורה. אני ככ גאה לכאוב עבורה. אני ככ גאה להיות תחתיה.
היא עוצרת את השעווה וחוזרת להצליף בנו, מפרקת את השעווה שהתייבשה עלינו.
בשלב הזה, אני ככ בספייס, שאפילו לא כואב לי. אני פשוט רוצה עוד ועוד מזה. אני מרגישה שאני יכולה להשאר שם לנצח. באיזשהו שלב היא מתיישבת מולי ושואלת אותי שאלות, ואני ככ עמוק בריחוף שלי שאני אפילו לא קולטת מה היא שואלת ופשוט עונה שכל-כך טוב לי שוב ושוב.
אנחנו חוזרים לפינת העישון, כולנו צריכים לעשן משהו אחרי זה. אנחנו מדברות והוא סוגד לנעליים ולתחת שלה. באיזשהו שלב היא אומרת שאני יכולה להצטרף אליו, ואני שואלת איך, והיא משנה תנוחה כך שאגיע לנשק לה את אחת הרגליים. אני יורדת לברכיים ומנשקת את הרגל שלה בהוקרת תודה. אני מרגישה בדיוק במקום שלי. מתחתיה, מנשקת לה את הרגל, יורדת מהברך לנעל ועולה חזרה. המון זמן לא עשיתי את זה עם אף אחת, זה לא הקטע שלי בדכ, אבל זה פשוט מרגיש ככ נכון וטבעי איתה. היא ככ נכונה וטבעית לי שהכול מרגיש טבעי איתה.
היא לוקחת אותנו לבמה. מתיישבת על כסא המלוכה שיש שם, פותחת רגליים כדי שכל אחד יגיע לרגל אחרת ומאפשרת לנו לסגוד לה. היא מסמנת לי לנשק לה את הירך עד למעלה ואני מתענגת על הזכות, מגניבה אפילו נשיקה במקום שבו הגרביון שלה נגמר, ממש בעור שלה. נתפס לי הגב ואני ככ בהיי שלא אכפת לי, אני פשוט ממשיכה לנשק את הרגל שלה.
היא מושכת אותי מהשיער וצובטת לי את הפטמות ואני גונחת. "מה זה הקול הזה?" היא שואלת, מרוצה, ואני פשוט ממשיכה לגנוח, חזק יותר. אני לא באמת מסוגלת לדבר. "אני רואה שהסיטואציה הזו מחרמנת אותך" היא אומרת, ואני מהנהנת במבוכה. כן, אני בהחלט חרמנית, מאוד אפילו. היא מושכת את התחתון שלי, מהדקת אותו כל-כך ואני ממשיכה לגנוח.
אני לא בטוחה איך הגענו לסיטואציה הזו אבל היא מצליפה בי ואני מתכווצת קדימה בתנועה לא נכונה ונתפס לי השריר ברגל, ומזה אני כבר לא מצליחה להתעלם, זה ככ כואב. אני פאקינג לא בכושר. אני מסמנת לה שמשהו לא בסדר ואומרת לה שנתפסה לי הרגל וכואב לי בטירוף. היא מקימה אותי ומאפשרת לי להתמתח קצת ולשחרר את השריר, ואז מורה לי לשבת קצת, מסמנת לכסא. כשמפסיק לכאוב לי אני פתאום קולטת איפה אני יושבת וכמה אנשים מסתכלים על זה, יורדת לרצפה, בישיבה מזרחית, חוששת שתתפס לי שוב הרגל על ארבע.
כשאני עומדת היא דוחפת לי קוביות קרח, אחת לכל ציץ ואחת בתחת. ואז היא דוחפת לי לפה. היא דוחפת אחת, וזה קר ככ ואני מוצצת את זה בשבילה. ואז היא דוחפת עוד אחת, ועוד אחת, ועוד אחת. אני מרגישה קצת רפלקס הקאה אבל מצליחה להלחם בו. זה ככ קר וישלי ככ הרבה קוביות קרח בפה שאני אפילו לא מצליחה לבלוע את מה שנמס לי בפה והמים הקרים פשוט זולגים על סנטרי. היא שמה אחת בפה שלה ומנשקת אותי, מעבירה לי את הקוביה הזו דרך הפה. אני ככ בתוך זה באותו רגע שאני אפילו לא קולטת, אבל בדיעבד אני מבינה שזה מטורף שהכנסתי לפה משהו שהיה בפה שלה, כי מאוד קשה לי עם רוק.
באיזשהו שלב הוא חוזר לסגוד לרגל שלה ואני מבקשת בעיניים להצטרף, אז היא מסמנת לי לאן לעבור ואני חוזרת לנשק לה את הרגל, על ארבע. הגב והרגל כואבים לי, אבל לא אכפת לי, אני רק רוצה את הזכות לנשק לה את הרגל, לקבל אפילו טיפה ממנה ומההילה שסובבת אותה. היא נותנת לי לנשק לה את התחת, מציבה את הפרצוף שלי בדיוק בין לחייה. אני מסניפה את הריח שלה ומנשקת את התחת שלה, מסוחררת מאושר וגאווה. היא רוקדת על הפרצוף שלי ואני לא מצליחה לנשום, אני מגניבה נשימות כשאני מסוגלת אבל בעיקר עסוקה בלהמשיך לנשק ולסגוד לתחת היפהפה שלה.
הדבר הבא שאני זוכרת הוא שהיא אומרת שהיא תעמוד עם הפנים לקהל וכל אחד מאיתנו ינשק לחי אחרת של התחת שלה. אני יכולה לראות קצת את הקהל מהצד של הרגל שלה ומבין הרגליים שלה. זה מלהיב אותי. היא אומרת לנו להשתחוות לה, ואני נמרחת כולי על הרצפה עבורה. היא מתחילה להצליף בנו שוב, ובשלב הזה כבר כואב לי, היא גם מצליפה לדעתי יותר חזק הפעם. אחרי כמה פעמים שאני מתכווצת ומתקפלת קדימה בכאב, היא שואלת אם אני רוצה עוד. אני לא מצליחה לענות לה על זה, כי אני ככ רוצה עוד, אבל אני לא בטוחה שאני מסוגלת. היא מזהה את הקונפליקט בעיניים שלי ומחליטה שזהו בשבילי, מה שהיה ההחלטה הנכונה. היא מורה לי לעמוד לצד הבמה, ואני נעמדת שם, עם דמעות בעיניים. כי היא ראתה. היא באמת ראתה. והיא לא כעסה ולא התאכזבה, היא נתנה לקושי שלי מקום וכיבדה אותו, וזה ככ מרגש אותי. אני צריכה לשבת אבל אין לי איפה אז אני פשוט עומדת שם, והעולם מסתובב.
אני לא ככ בטוחה איך הגענו לשם אבל אנחנו מעשנים שוב. אני קולטת כמה אנשים יש פתאום במועדון ומתחילה להכנס להתקף חרדה, והיא קולטת את זה ומחבקת ומרגיעה אותי עד שאני מפסיקה לרעוד כמעט לגמרי. היא ככ רגישה, ביחד עם כל הסדיזם. היא ככ רוצה שיהיה לי טוב. היא מדהימה.
באיזשהו שלב אני יוצאת החוצה לנשום כי קצת צפוף לי, ואני נשארת שם הרבה זמן, כי אלה השעות שהמועדון הכי מפוצץ. אני חוזרת פנימה ומצליחה לתפוס אותה ואנחנו הולכות לדבר רגע. היא אומרת שדאגה לי ושאלה את כולם אם הם ראו אותי. אני מסבירה שהייתי צריכה להשאר בחוץ קצת ונראה שהיא פשוט שמחה שאני בסדר ולא כועסת עלי. היא אומרת שהיא כבר פחות מרוכזת להערב ואני מחייכת ואומרת שבדיוק רציתי להגיד לה שאני שוקלת להתקפל הביתה כי אני גמורה. אנחנו מתחבקות מלא, והיא מזכירה לי לסגור את הסווטשירט שמסתיר את בגד הפטיש ששמתחתיו. היא דואגת לי. זה מקסים.
אני חוזרת הביתה בעננים, ונרדמת מהר מאוד לשינה טובה ונעימה ללא סיוטים.
תודה מאדאם.
תודה שבחרת בי להיות אחת מהנשלטות שלך בערב הזה. תודה על הכבוד, תודה על הזכות. תודה על החיבוקים, תודה על הכאב, תודה על תחושת הנראות. תודה על השיחות הטובות, על הזכות לסגוד לך. תודה שאת מי שאת.
פשוט כל-כך הרבה תודה
היא אמרה שהיא אוהבת שאני קוראת לה פה מאדאם
וזה ככ מרגש אותי
כי היא לא מתביישת בי, להיפך, היא רוצה שכל העולם יראה שאנחנו בקשר
וזה מרגיש לי ככ נכון וטבעי לקרוא לה מאדאם
ואני פשוט ככ שמחה
