אני כותבת

הגינה שלי מלאה בעשבים שוטים. 

אני שותלת, זורעת, חורשת. אני עובדת על הגינה הזו 24/7. ועדיין, הגינה הזו מתמלאת בעשבים שוטים שלא בחרתי.

אני עוקרת את סיוטי הבלהות מזכרוני, תולשת את הפלאשבקים משגרת יומי. אני הופכת את הקרקע, פוצעת ומאחה מחדש. 

אני עייפה. העבודה בגינה מתישה ולא נגמרת. אני לא מצליחה לנוח בשנתי, עומלת בעירותי. העשבים מתרבים מהר משאני מספיקה לעקור אותם. צמחיה אמורה לתת אוויר אבל העשבים הללו חונקים אותי, מדמים את היד שהתלפפה סביב צווארי ותפסה כל-כך בחוזקה. יש כל כך הרבה עשבים שוטים שאני כבר לא רואה מה אני מנסה לגדל. 

אני אבודה, בים של צמחים. הם מטפסים עלי, ניזונים מדמי. אני נקברת, אני נופלת, יש יותר מדי מהם ומעט מדי ממני. אני טובעת, בגינה שאני בראתי.

בדיעבד אני מבינה, שאנשים חיצוניים הרשו לעצמם להכנס לגינתי ולזרוע את העשבים השוטים והצמחים המטפסים שמאכלים אותי. ככל שאני ניסיתי לעקור ולתלוש הם זרעו כפליים, לא היה לי סיכוי.

זו לא אשמתי.

זו לא אשמתי.

זו לא אשמתי.

אני פשוט כשלון בהכול

אפילו בלהיאנס לא הייתי מספיק טובה

אני ככ צריכה להרגיש אותו.

אני צריכה את האצבעות שלו חופרות בתוכי.

אני צריכה שזה יכאב.

אני צריכה שהוא יגרום לי לבכות.

אני צריכה להיות הכלבה המיוחמת שלו.

אני צריכה להיות זונה פתטית, למצוץ לו עוד ועוד.

אני ככ מקווה שלא יגמור לי בפה.

או שאולי אני ככ מקווה שכן? אני כבר לא יודעת איתו.

אני רק רוצה שיהיה גאה בי, להיות מה שהוא רוצה ממני.

חור, זונה, כלבה.

כבר לא אכפת לי.

העיקר ששלו ובשבילו.

מטומטמת מטומטמת מטומטמת

אני פשוט ככ מטומטמת לפעמים

הקטע הוא, שאני חייבת לדבר על מה שעברתי. אני חייבת לשתף את העולם במה שעברתי. כי הגברים שניצלו אותי ממשיכים לנצל נערות אחרות ו, טוב, אני לא יכולה לחיות עם הידיעה הזו בשלום.

אני לא יכולה להכניס אותם לכלא. ניסיתי. אני כמעט חברת אונים לחלוטין למול הדבר הזה.

הדבר היחיד שנשאר לי הוא לספר את הסיפור שלי, לצעוק את הכאב שלי, להזהיר ילדות אחרות שיכולות למצוא את עצמן במצב שאני הייתי בו.

חשבתי שאני יודעת הכול, חשבתי שאני כל-כך חכמה.

והייתי.

אבל הם היו מנוסים יותר וידעו להשתמש בזה כנשק נגדי.

אני חייבת לנצח את המלחמה הזו, בשביל כל ילדה שחשבה שהיא הפסידה בה.

You told me I was 18 going on 35
You made me feel like the smartest human alive
I thought I was clever, but you were cleverer

אמרת לי שאני בת 18 שהולכת על 35

גרמת לי להרגיש כמו הבנאדם הכי חכם בעולם

חשבתי שהייתי פקחית אבל אתה היית פיקח יותר

You said you never fell in love like you did with me
You paid for all the hotels, I paid for fake IDs
To spend the last ten years tryna piece it together

אמרת שמעולם לא התאהבת כמו שהתאהבת בי

שילמת על כל המלונות, אני שילמתי על תעודות זהות מזויפות

כדי לבלות את עשר השנים האחרונות בנסיון להרכיב את התמונה

I went to therapy religiously
I never sleep
I made my brother promise me he'd let you live
And I guess I could forgive

הלכתי לטיפול באדיקות דתית

אני אף פעם לא ישנה

הכרחתי את אח שלי להבטיח שהוא ייתן לך לחיות

ואני מניחה שהייתי יכולה לסלוח

But I choose violence, I choose war
For all the little girls that should be warned
I could choose silence but what for?
You took my innocence now I'll take yours
So I choose violence
And I might die tryin'

אבל אני בוחרת באלימות, אני בוחרת במלחמה

בשביל כל הילדות הקטנות מצריכות להיות מוזהרות

הייתי יכולה לבחור בדממה, אבל בשביל מה?

לקחת את התמימות שלי, עכשיו אני אקח את שלך

אז אני בוחרת באלימות

ואולי אני אמות בנסיון

Now you're probably her world and she won't understand
That all you need is a girl to feel like a man
Tell your friend she's a friend at your hometown dive

עכשיו אתה בטח העולם שלה והיא לא תבין

שכל מה שאתה צריך זה בחורה כדי להרגיש כמו גבר

תגיד לחברים שהיא חברה בבר השכונתי

But when you were 13, she wasn't alive
And by the time you were 18, well, that girl was five
You had a teaching degree while she was learnin' how to drive

אבל כשהייתי בן 13, היא לא היתה בחיים

וכשהיית בן 18, טוב, הילדה הזו היתה בת חמש

היתה לך תעודת הוראה כשהיא למדה איך לנהוג

And you make her feel safe
Like you made me feel safe
Like, oh my God, you're so mature for your age
Except she's not your age

ואתה גורם לה להרגיש בטוחה

כמו שגרמת לי להרגיש בטוחה

כמו, "אומייגאד את כל-כך בוגרת לגילך"

אבל היא לא בגילך

So I choose violence, I choose war
For all the little girls that should be warned
I could choose silence, but what for?
You took my innocence, now I'll take yours

אז אני בוחרת באלימות, אני בוחרת במלחמה

בשביל כל הילדות הקטנות מצריכות אזהרה

יכולתי לבחור דממה, אבל בשביל מה?

לקחת את התמימות שלי, עכשיו אני אקח את שלך

And you'll choose hiding at 44
In your mother's house, she'll guard the door
But I'll choose anger, I'll choose rage
When I build an army of girls half your age, oh

ואתה תבחר להתחבא, בגיל 44

בבית של אמא שלך, היא תשמור על הדלת

אבל אני אבחר כעס, אני אבחר זעם

כשאבנה צבא של בנות חצי מהגיל שלך

We'll all choose violence, we'll all choose war
And every little girl will be warned
We won't choose silence, not anymore
You took our innocence, now we'll take yours
So I choose violence
And maybe I'll die tryin

כולנו נבחר באלימות, כולנו נבחר במלחמה

וכל ילדה קטנה תקבל אזהרה

אנחנו לא נבחר בדממה, לא עוד

לקחת את התמימות שלנו, עכשיו ניקח את שלך

אז אני בוחרת באלימות

ואולי אני אמות בנסיון

לי, אני מניחה

לא היה את העוגה שרציתי בבית קפה אבל אחותי הכינה לי עוגת יומולדת וההורים יביאו לי אותה הערב

והחברות בסוף לא יכולות לבוא היום אבל הן יבואו מחר ומחרתיים

יהיה בסדר, אני מנסה לשכנע את עצמי בזה לפחות

אני רואה גילמור גירלז שזה תמיד נחמד

ואדוני מגיע בערב ונלך להמבורגר 

זה לא מה שציפיתי או תכננתי

אבל היי, אני בת 25 היום

אני מניחה שיש בזה משהו טוב

האובדנות שלי תמיד עולה סביב היומולדת שלי

אני מנתחת אותה, אבל זה קשה

יהיה בסדר.

נכון?

ביום שבת אני מציינת יומולדת 25.

והאירוע הזה, מביא אותי לחשוב הרבה על מה השגתי בשנים הללו.

וזה נראה כאילו לא השגתי כלום.

לא סיימתי את התואר שהתחלתי ואין לי שום כוונה לחזור אליו, למען האמת אני בדיוק מתחילה תואר כמו בגיל 21. לא צברתי נסיון תעסוקתי בעבודת חלומותיי, אין לי שוםדבר להוסיף לקורות חיים שלי.

ובהתחלה, ממש התבאסתי על זה.

רציתי להיות במקום אחר בגיל 25. רציתי להרגיש יותר בעלת ערך.

את השנים האחרונות ביליתי בעשיה אחרת.

הייתי עסוקה בללמוד לאכול מחדש, ולהתקלח, ולסדר את החדר. הייתי עסוקה בלפתוח פצעים ישנים ולטפל בהם כראוי הפעם. הייתי עסוקה בלמצוא איזון תרופתי. הייתי עסוקה בפלאשבקים ובאימה ובניתוקים. הייתי עסוקה בללמוד לחיות לצדם. הייתי עסוקה בלא להתאבד. ולא לפגוע בעצמי. כל יום, לא להתאבד ולא לפגוע בעצמי. יש לכם מושג כמה זה קשה לעשות את הדבר הכי קשה בעולם כל יום מחדש?

בשנים האחרונות, הייתי עסוקה בלטפל בעצמי. בללמוד דברים שהייתי צריכה ללמוד בילדות ולא הצלחתי. התנאים שחייתי בהם לא אפשרו לי ללמוד אותם. לא היה לי סיכוי.

אני פוחדת כל-כך שהכול ייגמר כמו בפעם הקודמת.

אבל יש לי היום הרבה ידע והבנות על עצמי שלא היו לי אז.

ואני אצליח, אני אפרוש כנפיים הפעם.

ראיתי ביום ראשון בחורה, שכשהיינו ילדות, התעללה בי מינית.

אני לא זכרתי שהיא היתה קיימת בכלל (למרות שהיא היתה איתי בכיתה, אני ההדחקה עד כדי כך עמוקה של כל העניין) וצפו לי בעקבות זה הרבה זכרונות שלא הייתי מוכנה להתמודד איתם והיו צריכים להשאר כרגע מודחקים.

כל-כך קשה להתמודד עם זה.

וזו לא אשמתה. כמו שאמרתי למטפלת שלי, יש סיבה שיש גיל הפללה, היא באמת לא הבינה את ההשלכות של המעשים שלה.

אבל היו להם השלכות, ואני חיה את ההשלכות הללו היום.

כואב לי.

זה כאילו שכל הגוף שלי הוא פצע שותת אחד ענק, ואני אפילו לא יכולה לחבוש אותו.

אני עייפה.

אני לא מצליחה לישון.

אני רוצה לישון.

אני לא יודעת מה יהרוג אותי קודם,

האובדנות שמגיעה עם החיבור,

או הריקנות שהניתוק,

אבל אני במנוסה ואני לא יודעת לאן אני בורחת

כשאני בורחת מעצמי.

כל פעם שאני מתאשפזת השיר הזה מתנגן לי בראש.

ועכשיו, כששחררו אותי באמצע עקב מדינה בוערת במלחמה עם טילים שמקריסים בניינים והורגים אנשים

אני מזדהה איתו יותר מאי פעם

כי זה לא באמת סוף העולם

אבל זה מרגיש כאילו כן

ואני צריכה חיבוק חזק בחשיכה של החיים שלי

ואני חולה, אני ככ חולה

הראש שלי ככ חולה

ובשבילי אולי סוף העולם יגיע בקרוב

וגם אני מתחרה בזמן ובאירועי החיים

וגם לתלונות שלי הרופאים לא הקשיבו במשך ככ הרבה שנים

וזה הלך והדרדר, ואני לא יודעת אם יש דרך חזרה מכאן

כל-כך הרבה אבחנות קיבלתי לאורך החיים

כל-כך הרבה שקים של טריקים

כל-כך הרבה נסיונות להסביר את ההתנהגות שלי, לתקן את מה ששבור בי

ואף אחד לא חשב לרגע שאולי אני הקורבן

ואולי הסביבה שלי היא זו שדופקת אותי 

והשאירו אותי שם

כל-כך הרבה שנים

ובינתיים זה הלך והדרדר

זה מרגיש כאילו אני גוססת

זה מרגיש כמו הסוף

אני נלחמת בכל כוחי באובדנות וזה לא יקרה בזמן הקרוב אבל אם אני אמשיך להיות מחוץ לאשפוז לטווח ארוך אולי זה יגיע בקרוב

אני באמת לא יודעת אם כדאי לאהוב אותי

יש בי ככ הרבה אפלה, כזו שנחשפתי אליה לאורך השנים וכזו שאולי תמיד היתה ותהיה בכולנו

אבל אני ככ רוצה להיות אהובה

אני ככ רוצה שמישהו יחזיק אותי חזק

אני ככ רוצה שמישהו יילחם עלי למרות הכול

Every couple of years now, a doctor says I'm sick

Pulls out a brand-new bag of tricks and then the lay it on me

And at first, it was my brain, then a skeleton in pain

And I don't like to complain, but I'm saying sorry

כל כמה שנים עכשיו, רופא אומר שאני חולה

שולף תיק חדש מלא בטריקים וזורק אותו עלי

ובהתחלה, זה היה המוח שלי, אח''כ שלד בכאבים

ואני לא אוהבת להתלונן, אבל אני מתנצלת

When I met you, I thought I was damaged goods

Had a fucked up childhood

And there's poison in my brain and in my blood

כשפגשתי אותך חשבתי שאני סחורה פגומה

היתה לי ילדות דפוקה

ויש רעל במוח ובדם שלי

If you knew it was the end of the world, could you love me like a child?

Could you hold me in the dark?

If you knew it was the end of the world, would you like to stay a while?

Would you leave when it gets hard?

אם היית יודע שזה סוף העולם, יכולת לאהוב אותי כמו ילדה?

יכולת להחזיק אותי בחשיכה?

אם ידעת שזה סוף העולם, היית רוצה להשאר קצת?

היית עוזב כשיהיה נעשה קשה?

So, I ran into the clinic and I asked to see the man

With his white coat and his stethoscope like a snake around his hand

And I told him I'm not bitter 'cause I finally found a lover

Who's better for my liver, and now I'll finally recover

אז רצתי לקליניקה ודרשתי לראות את האיש

עם החלוק הלבן והסטטוסקופ שלו, כמו נחש סביב ידו

ואמרתי לו שאני לא מרירה כי סופסוף מצאתי אהוב

שטוב יותר לכבד שלי, ועכשיו אני סופסוף אחלים

When I met him, I thought I was damaged goods

From a real bad neighborhood

So we wrestled in the mud

And I told him he could stay right where he stood
But I don't know if he should

'Cause once my God destroys the flesh, then there's the flood

כשפגשתי אותו חשבתי שאני סחורה פגומה

משכונה ממש רעה

אז נאבקנו בבוץ

ואמרתי לו שהוא יכול להשאר ממש איפה שהוא עומד, אבל אני לא יודעת אם כדאי לו

כי ברגע שהאל שלי ישמיד את הבשר, אז יהיה זרם

If you knew it was the end of the world, could you love me like a child?

Could you hold me in the dark?

If you knew it was the end of the world, would you like to stay a while?

Maybe we could build an ark

אם היית יודע שזה סוף העולם, היית יכול לאהוב אותי כמו ילדה?

היית יכול להחזיק אותי בחשיכה?

אם היית יודע שזה סוף העולם, היית רוצה להשאר קצת?

אולי נוכל לבנות ארון קודש

We could sail on broken driftwood through the sopping wet terrain

And count the buildings and the bodies getting swallowed by the rain

And in the water, there's the doctor who didn't listen to my claim

What a shame, he's circling a drain

היינו יכולים להפליג על שברי עץ דרך פני השטח הסיוטים במים

ולספור את הבניינים והגופות הנבלעים ע"י הגשם

ובמים, הנה הרופא, שלא הקשיב לתלונה שלי

איזה בושה, הוא סובב סביב חור ניקוז

When I met you, I said I would never die

But the joke was always mine 'cause I'm racing against time

And I know it's not the end of the world, but could you pick me up at eight?

'Cause my treatment starts today

כשפגשתי אותך אמרתי שאני אף פעם לא אמות

אבל הבדיחה היתה תמיד על חשבוני כי אני מתחרה בזמן

ואני יודעת שזה לא סוף העולם, אבל תוכל לאסוף אותי בשמונה?

כי הטיפול שלי מתחיל היום