אני ככ צריכה כאב כרגע
ככה פתאום
אני לא יכולה לנשום מרוב שהדחף חזק
אני יושבת באוטובוס והעור שלי בוער למגע הזה
כל הרצון למגע רך שהיה בי שינה את צורתו לרצון בכאב
אני מתגעגעת לתקופה שיכולתי לספוג הכול
אני מתגעגעת לנשים שכבר לא מסשנות אותי
אני אפילו מתגעגעת לגבר אחד שהפסיק לסשן
אני רוצה לבכות
מתסכול וכעס על העולם
ובעיקר על עצמי
על זה שאני אף פעם לא מספיק כדי שבאמת ירצו אותי
על זה שאני לא מיוחדת מספיק, לא מספקת מספיק, לא בעלת מספיק ערך
כי אני מישהי שכיף לשחק איתה, אבל לא לשייך
כי אני מישהי שכיף להשתמש בה, אבל לא להכנס איתה לזוגיות
כי כשאנשים רואים את הזונה הם לא רוצים אותי יותר, רק אותה
כי אף אחד לא באמת צריך או רוצה אותי בחיים שלו
כולם יסתדרו מעולה בלעדיי
כי אין לי למי לבכות כרגע שאני רוצה כאב, אין לי למי ללכת ולמי לפנות
כי אין לי מי שתפנה זמן או אנרגיה במיוחד בשבילי, אני "על הדרך"
אני לא מבינה למה כולם אוהבים אותי אבל לא רוצים אותי
זה כי עליתי במשקל? זה כי אני ככ דפוקה שאף אחד לא רוצה לקחת עלי אחריות אמיתית? זה כי אני פתוחה וכנה עם המצב הנפשי שלי? זה כי אני יותר מדי? זה כי אני לא מספיק?
אני פשוט לא מבינה מה אני עושה לא נכון
וכרגע, כשאני ככ צריכה שמישהי תצבוט לי את הפטמה או תצליף בי
אני מרגישה את הכאב המנטלי הפועם הזה
ואני רוצה לבכות