פששששש רק אתמול עוד נדמה לי שהבן שלי נולד.....בת 42 חד הורית הגבר שלי מגיע אוטוטו לגיל 16.בלי עין הרע עובר אותי בגובה בכדיי להגיע אליו ולחבק אותו אני עומדת תמיד על קצות אצבעות רגליי
אמא אני רוצה לעבוד בחופש.....טוב נשמה לאן אתה ממהר כאילו עוד שנתיים כבר צבא ....הוא רוצה לאלף כלבים ביחידות קרביות עד אז אלוהים גדול...פתאום הוא ממהר לעשות דברים לאט לאט ילד הכל יהיה בסדר....קודם להוציא תעודת זהות אחר כך לפתוח כרטיס עובד לנוער בלישכת עבודה קרוב למקום מגוריי ואחר כך לחפש לו עבודה שמתאימה לנוער....לא נולדתי עם כפית של זהב בפה תמיד נילחמתי בשיניים להגיע לעשות הכל בכוחות עצמי במיוחד מאז שהבן שלי נולד-הוריי ניפטרו לפניי 22 שנה אני בת יחידה מאז תמיד עשיתי הכל לבד באש ובמים נלחמת על הכל-להגיב כשצריך לענות כשצריך לעמוד על שלי לא לוותר להילחם להגן על עצמי כשצריך- עדיין לא הכל הכי פשוט וקל....ההורים מאוד חסרים לי יש כל כך הרבה שפיספסתי איתם ופתאום הם כבר אינם -אמא ניפטרה ראשונה ואחרי חצי שנה האבא -אני זוכרת שחיפשתי ומצאתי חלקת קבר פנויה ליד האמא ושם קברתי את אבא זה כאילו שהיא חיכתה לו גם בחיים וגם במוות הם ביחד באש ובמים -היו לי הורים מדהימים עם המון חום ונתינה ייחס אהבה לזולת הייתה לי אמא חזקה מאוד גם נפשית וגם פיזית שלא לדבר על רחוקה מלהיות פראיירית -היא הייתה הדומיננטית בבית אבא היה יותר שקט ורגוע היא הייתה האהבה שלו והאור של החיים שלו במיוחד כניצול שואה שאיבד את כל המשפחה אז תתארו לכם כמה האהבה הייתה בניהם אני הייתי הפרח של הבית האור בקצה המנהרה......יש רגעים שהייתי נישברת ואומרת לעצמי אלוהים למה הם לא לקחו אותי יחד איתם למה נישארתי?בשביל מי ובשביל מה?והנה אני בכל זאת פה כל פעם מחדש נופלת וקמה ועומדת שוב על הרגליים שורדת שום דבר לא ישבור אותי גם כשקשה לי ונמאס לי.......עושה ככל שביכולתי להעניק לבן שלי כי הוא האור של החיים שלי
ומי שיעיז לפגוע בך אני אגן עליך כמו לביאה שמגנה על הגורים שלה -נשמה של אמא אתה
מתה עליך}{
לפני 13 שנים. 25 בפברואר 2011 בשעה 5:18
