קוראים לי קובי אני בא ממשפחה מסורתית תימנית, כשהייתי בן 3 ההורים של התגרשו. כשהייתי בן 10 אמא שלי מצאה את בעלה החדש, ועברנו לגור בגבעתיים. מאז שאני זוכר את עצמי הייתי ביישן. האמנתי שילד דתי חמוד אמור להיות בשקט ולהקשיב לממונים עליו. עברתי לבית ספר חדש, עיר חדשה והתחלתי ללמוד רק עם בנים. המון ריבים, המון אגו, כל אחד צריך להוכיח את עצמו שהוא הכי טוב, לא מצאתי את עצמי. רוב חבריי לכיתה נראו אחרת ממני, והיו מלוכדים בחבורות שלהם, הם לא אהבו אותי. כשההורמונים התחילו להופיע הייתי בערך בן 14. מצאתי באפליקציית "סיקרט" תמונה של פטמה של בחורה והייתי בהלם, זה משך אותי ולא ידעתי אם זה בסדר.אני זוכר את תחושת המיסתורין והסיפוק כשמצאתי אחרי שעתיים עוד תמונה כזאת. וכך גיליתי את המיניות.
משם הגעתי לפורנו, אני באמת לא יודע איך אבל הזיכרון הראשון שלי מסרטון פורנו הוא CFNM, (ראשי תיבות של Clothed Man Naked Women, בגדול זו קטגוריה שבה כמה בנות לעיתים לבושות כמו מנקות או רופאות וכו... זוממות על גבר תמים ושולטות בו). זה היה כמו גן עדן בשבילי. מקום רחוק שלא קיים שבו יש המון נשים שרוצות גברים והן מוכנות לעשות המון בשביל זה. מנגד הבושה בזה שנער דתי לא אמור לצפות בדברים האלה, זה לא אמיתי, זה סתם אשליות שמוכרים לנערים במקום שיעסקו במשהו חשוב. אם אתה באמת רוצה את זה ,אתה צריך ללכת להתחיל עם בחורות באמת.
גם בתיכון (שכולו בנים) לא הסתדרתי כל כך, רציתי להיות כמו כולם ולהראות שאני הכי חזק אבל זה רק יצר לי יותר בעיות. רציתי לריב מכות. בבית ספר של בנים, לפרק מישהו מכות היה להראות עליונות, "אני הכי חזק, לוזר". אבל מכות לא היה בשבילי, אני לא בחור אלים ולראות מישהו כואב, עושה לי כואב.
כשהייתי בכיתה ט ,ירין נגור, בחור עם שער קצוץ, גוש שרירים, שחום, עם משקפי שמש, ומפחיד ערך סקר בשכבה שכותרתו היתה "כמה בנים צופים בפורנו?" כשהוא הגיע אלי עניתי: "לא, מה פתאום". לא אמרתי לו כי התביישתי בלאהוב, פחדתי שידעו שאני מבזבז את הזמן שלי על שטויות. הגישה של הבית ספר והסביבה הדתית לא עזרה, "לאונן זה דבר מלוכלך", אמר המחנך שלי. מדי פעם רבנים היו מספרים סיפורים שזה מוביל לגהנום.
מפאת המצב החברתי שלי העדפתי לעבור בית ספר. את כיתה י' עשיתי בבית ספר חילוני, ביום הראשון שלי עליתי במדרגות הארוכות מחצר בית הספר למזכירות, מימין נשקף מגרש הכדורגל והבחוץ של הבית ספר. אני מסתכל ורואה המון תלמידים ותלמידות במדי בית ספר מכנסיים, טייץ. רגע, תלמידות בטייץ??? וואו, הייתי יותר מידי זמן בבית ספר לבנים.
את השנים בבית הספר החילוני אני זוכר לטובה, היה הרבה יותר רגוע, חברה טובים קצת חנונים. אפרופו חברה טובים, הכרתי את החבר הכי טוב שלי ירין, ביום הראשון שלי בבית ספר שאלתי אותו האם הוא הומו, הוא ענה שכן, אבל מי יודע הוא בטח סתם אומר לי. אחרי כמה זמן הבנתי שהוא התבייש לצאת מהארון בפני כולם אבל כששאלתי אותי הוא לא יכל לשקר יותר. החיים בבית ספר החילוני היו מאוד רגועים וכבר לא הייתי צריך להילחם על המקום שלי בשרשרת המזון.