לפני 5 שנים. 15 בדצמבר 2018 בשעה 16:53
מעניין אותי לדעת מה מבין הדברים, שאתה אומר לי, מדמיין, מתאר, חושב, חולם
היית מוכן להגשים... באמת.
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמםתוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 5 שנים. 14 בדצמבר 2018 בשעה 16:02
אוהבת לצייר לך תסריטים, כאלו ואחרים, שעולים בדמיוני.
כאלו, שמרגשים אותך ואותי.
וגם כאלו, שלא העלית בדעתך לפני כן...
לפני 5 שנים. 13 בדצמבר 2018 בשעה 17:42
יש בך בערה, שבוערת רוב הזמן על אש קטנה,
אבל כשאני לוחשת באוזנך הבערה מתעצמת ונהיית... גדולה.
לפני 5 שנים. 11 בדצמבר 2018 בשעה 17:00
כשאתה כאן כל התארים והתפקידים האחרים בחייך -
המקצועיים, המשפחתיים, החברתיים, נושרים ממך ונעלמים כלא היו.
ואתה ניצב עירום וחשוף לחלוטין - פיזית ונפשית -
ובתפקיד אחד ויחיד...
לפני 5 שנים. 8 בדצמבר 2018 בשעה 17:24
אתה רציני, מכובד, מוערך, אבל אף אחד לא יודע מה מסתתר שם אצלך עמוק בפנים.
התשוקה והפנטזיות שלך ידועות לי היטב, והן שונות כל כך ממה שנראה כלפי חוץ.
ודווקא שם, במקום הזה, הייתי רוצה להזכיר לך מי ומה אתה באמת...
לפני 5 שנים. 7 בדצמבר 2018 בשעה 16:16
שליטה באחר אפשרית רק כשהוא באמת רוצה בכך...
לפני 5 שנים. 6 בדצמבר 2018 בשעה 18:33
פנטזיה, שמתאר הנשלט:
אני עומד ערום לחלוטין במרכז השטיח שבסלון שלך. עיני קשורות והידיעה שאת שם, צופה בי במצב הזה, מרגשת אותי ונותנת את אותותיה.
את נותנת לי לעמוד כך דקות ארוכות תוך כדי שאני שומע רעשים בחדר... אני מבין שיש עוד מישהו איתנו ותוהה מי זה ומה הולך לקרות בהמשך. יודע שאיתך לעולם אי אפשר לדעת...
ואז אני שומע אותך פוקדת עלינו להיצמד אחד לשני. את מובילה אותי צעד קדימה לקראתו. אני מרגיש שאני נצמד לגבר שעומד שם ממש כמוני, ערום לחלוטין על השטיח.
המגע של הגוף הערום של הגבר הזר גורם לי להרתע, אבל את ממשיכה להוביל אותי קדימה בבטחה לקראתו. העוצמה שלך גוברת על הרתיעה ואני נכנע ונצמד אליו...
אנחנו צמודים אחד לשני, עירומים לגמרי במרכז השטיח כשאת מתחילה לקשור אותנו כך זה לזה. הקשירה מהדקת אותנו אחד לשני יותר ויותר...כשאני מרגיש את האיבר שלו מזדקר אל גופי והמבוכה בתוכי מגיעה לשיאים חדשים. הידיעה שמצבי דומה לשלו, מגבירה את המבוכה עוד יותר.
ואז אני מרגיש הצלפה על התחת. אני מכיר את המגע הזה, של השוט האדום שלך, פוגש את הישבן שלי, אולם הפעם כשאני צמוד כך לגופו העירום של הנשלט השני, זה הרבה יותר משפיל ועוצמתי.
את מצליפה בנו לסירוגין שוב ושוב. אני שומע אותו נאנח כמוני מההצלפות ועם כל הצלפה האחיזה שלנו אחד בשני מתהדקת. ההצלפות מתגברות בהדרגה ואיתם הגירוי...אני מרגיש שזה עומד לקרות ומבין שאני על הקצה...ואז זה קורה, אני מרגיש שהוא גומר עלי בעוצמה אדירה וגומר גם כן עליו תוך כדי שאני שומע אותך צוחקת צחוק משוחרר ומבין שהכנעת אותי לגמרי גבירתי.
לפני 5 שנים. 5 בדצמבר 2018 בשעה 19:39
רוצה לקשור אותך חזק
כך שלא תוכל לזוז
ולשחק בך
כמו בבובה אנושית...
לפני 5 שנים. 3 בדצמבר 2018 בשעה 20:52
מעבר למילים, שאתה אומר, לדעת מה אתה באמת חושב
מה מעסיק אותך, מה מרגש ומסעיר אותך.
וגם מה אתה לא אומר לי, ובעיקר מה אתה לא אומר לעצמך...
לפני 5 שנים. 30 בנובמבר 2018 בשעה 16:56
רק חמש אותיות
וים של תחושות...