לפני 6 שנים. 11 בספטמבר 2018 בשעה 16:21
בהמשך לפוסט הזה:
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=16211&postid=786695
שמחה, שנקריתם בדרכי כיום ובמהלך השנים, כל אחד/ת עם היחוד שלו או שלה.
מקווה, שגם אתם שמחים באותה מידה :)
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמםתוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 6 שנים. 8 בספטמבר 2018 בשעה 7:48
למרות החום כבר מריחים באויר את הסתיו המתקרב ובא.
זמן לחשבון נפש - מה היה בשנה החולפת ומה לא היה ומה כבר לא יהיה...
הדברים הטובים, שקרו והפחות טובים ותמיד התקווה, שבשנה הבאה יהיה טוב יותר, ככל שניתן.
מאחלת לעצמי ולכם בריאות, אושר והנאה בעיקר מהדברים הקטנים והטובים, היומיומיים,
שלפעמים אנחנו לוקחים כמובנים מאליהם, או שלא ממש שמים לב אליהם...
לפני 6 שנים. 3 בספטמבר 2018 בשעה 18:54
את הפוסט הזה פירסמתי בבלוג לפני מספר שנים, אבל מצאתי לנכון להעלותו כעת שוב.
אנשים נקרים בדרכנו מסיבה כזאת או אחרת. אין זה מקרי לדעתי, אם כי לא תמיד ידוע לנו למה ומדוע
הם נכנסו לחיינו.
לפעמים הם רק עוברי אורח, לפעמים הם נשארים יותר, אבל לכל מפגש יש סיבה כלשהי -
אם לטווח הקצר או לטווח הארוך. מכל מפגש כזה אפשר להפיק משהו, לטוב ולרע.
כל אדם שאנחנו פוגשים משאיר חותם כזה או אחר עלינו ואנחנו עליו.
לפעמים אנחנו נוכחים בזה רק לאחר מעשה, כשהוא כבר לא לידינו, לפעמים אנחנו חשים בזה מייד.
ובאשר אלי מעבר לאנשים, שנקרים בדרכי והשפעתם עלי, אני תוהה עד כמה אני משפיעה על אנשים,
שאני נקרית בדרכם, אם לטווח קצר או ארוך יותר.
מה הם מפיקים מהקשר איתי, אם בכלל, כיצד הוא משפיע עליהם או לא.
לפעמים הם אומרים לי ישירות, לפעמים בעקיפין, לפעמים זה מתברר לי רק בשלב מאוחר יותר או בכלל לא.
יש דברים שאני אומרת או עושה שיש להם השלכות על אחרים, שלא תמיד אני מודעת להם והיה מעניין לדעת.
לא לחינם נאמר, שכל אדם הוא עולם ומלואו....
לפני 6 שנים. 15 באוגוסט 2018 בשעה 16:18
כשמדברים על שליטה מדברים בין היתר על גבולות – של הנשלט/ת וגם של השולט/ת.
גם לי יש גבולות משלי. אבל אחד המשמעותיים שבהם הוא גבול הטעם הטוב,
וזה לא קשור רק או בהכרח לשליטה.
ברגע שחוצים, לדעתי, את הגבול הזה, נשארים מבחינתי... מחוץ לתחום.
לפני 6 שנים. 11 באוגוסט 2018 בשעה 18:28
בהמשך לפוסט הקודם בנושא הסוגסטיה - ישנה צורת חשיבה, שאנו רגילים אליה במשך שנים,
שמתקבעת סביב דברים מסויימים, שאיננו חורגים מהם. מה שמוכר, מקובל וידוע לנו.
מה שיפה בשליטה בעיני, היא האפשרות להציע לנשלט שישנן גם אופציות נוספות, אחרות, מרחיקות לכת, המתקיימות תחילה בדמיון, בפנטזיה, אבל כמובן שבתנאים מסויימים עשויות גם להתממש...
לשם כך נדרשים אומץ, פתיחות ונכונות לחשוב, לפחות, על כיוונים אחרים ומרגשים,
גם אם יישארו בגדר פנטזיה בלבד.
להכנס מנטלית לסיטואציה, לחוות אותה...ולהתרגש...
לפני 6 שנים. 10 באוגוסט 2018 בשעה 17:57
'המילה סוגסטיה נובעת מהמילה הלועזית suggestion שמשמעותה "הצעה" - וזו למעשה דרך פעולתה:
היא מציעה לאדם דרך פעולה מסוימת. הסוגסטיה יכולה להיעשות בצורה מילולית -
באמצעות שיחה, או בצורה פיזית, כלומר באמצעות סימני גוף' (מתוך ויקיפידיה).
כשאנו עוסקים בשליטה, הן מנטלית והן פיזית, אנחנו משתמשים בסוגסטיה. יוצרים מצבים פיזיים מסויימים, שותלים מחשבות בדמיונו של הנשלט. 'משחק תפקידים' בו משחקים שניים ולעתים אף יותר.
אין גבול לדמיון האנושי המרחיק לכת, לצייר סיטואציות, שלא העלינו אפילו בדעתנו או בדעתו של הנשלט.
מעניין לעקוב אחר השפעת הסוגסטיה על תחושותיו, הן הפיזיות והן המנטליות, של הנשלט כאשר נשתל רעיון חדש ומרגש במוחו, כזה שמעולם לא העלה בדעתו...
כזה שמביא אותו לחרוג מאזור הנוחות שלו ולהפליג למחוזות חדשים ומסעירים...
המוח, האיבר החשוב ביותר בגופנו...
לפני 6 שנים. 6 ביולי 2018 בשעה 18:41
קשה לנו בדרך כלל עם סיטואציות בהן אנו חשים חוסר שליטה על מה שקורה לנו.
אני לא מתכוונת לסיטואציה של 'להיות נשלטים' במסגרת של קשר שליטה, אלא בחיי היום-יום שלנו.
מצבים, בהם אין לנו שליטה על המצב, שאנו תלויים באחרים לצורך כזה או אחר,
מצבים בהם אין לנו אפשרות לשנות או להשפיע על מה שקורה.
המתנה לדבר מסויים שיקרה (או לא יקרה), וכן הלאה.
כל אלו מעוררים בנו לרוב תחושה של חוסר-אונים, אי-שקט, אי-בהירות, חוסר-ודאות.
לא פשוט...
לפני 6 שנים. 31 במאי 2018 בשעה 16:13
לעתים, אנשים מעדיפים לשמר את הפנטזיה כדי שהמציאות לא 'תקלקל' או תשנה להם אותה...
טווים באופן וירטואלי סיטואציות דמיוניות, גם אם מרוחקות, אך מרגשות לא פחות (ואולי אף יותר?)...
לפני 6 שנים. 23 באפריל 2018 בשעה 18:45
לעתים יש גבול דק בין מציאות לפנטזיה, הגורם לחשוב, שהפנטזיה היא מציאות.
אבל לא, לא באמת. היא בעצם רק פנטזיה...
לפני 6 שנים. 22 במרץ 2018 בשעה 19:00
למה את מתכוונת?
מוזר ככל שזה נשמע, אני אכן מתכוונת ל... לא.
ולא אין פרושו כן, או אולי, אלא פשוט - לא.
קפיש?