לפני 6 שנים. 14 באוקטובר 2018 בשעה 18:28
לאלף אותך זה כמו לאלף נמר
סורר...
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמםתוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 6 שנים. 12 באוקטובר 2018 בשעה 16:41
המשיכה שלך לשליטה היא חזקה וקיימת בך מזה שנים, עמוק בפנים.
אתה מודע לכך היטב, גם אם אתה מנסה להדחיק לפעמים.
אבל המשיכה נמצאת שם, נוכחת, חלק ממך –
אם תרצה, או לא תרצה.
המשיכה הזאת לא מרפה – כמו פרפר הנמשך אל האש בוערת בתוכך.
אתה מתקרב ומתרחק, לעתים בורח, אבל בסוף חוזר.
You can check out anytime you like, but you can never leave.
גם אם נדמה לך שהצלחת...
לפני 6 שנים. 2 באוקטובר 2018 בשעה 16:01
הוירטואליה - המימד הזה, שמאפשר חשיפה, שלרוב אנחנו לא מגיעים אליה ב'חיים האמיתיים' -
של המחשבות והפנטזיות הכמוסות ביותר שלנו ושל מי שאנחנו משוחחים איתו,
תיאור ללא עכבות של תסריטים כאלו ואחרים ממעמקי הדמיון והתשוקה וחשיפה של דברים אישיים כאלו ואחרים
גם כאלו שאינם קשורים לשליטה דווקא.
בשל האפשרות להשתחרר מכבלי היום-יום ומהמוסכמות אפשר לשחרר את הדמיון ולתת לו להמריא עד אין קץ,
ללא מסיכות וללא העמדת פנים.
והיכולת המשחררת הזאת יוצרת הרבה פעמים תחושות אמיתיות, עזות ומוחשיות,
גם אם הן לכאורה רק וירטואליות...
לפני 6 שנים. 1 באוקטובר 2018 בשעה 15:49
השאנסונייר הצרפתי הנהדר הלך לעולמו בגיל 94 והותיר אחריו שירים רבים ויפים, שילוו את חובבי הזמר הצרפתי במשך שנים רבות.
אחד השירים המרגשים שלו המוקדש לאמא.
יהי זכרו ברוך.
לפני 6 שנים. 26 בספטמבר 2018 בשעה 16:20
המבוכה, הגירוי, תחושת הריחוף ואובדן השליטה.
תחושות, שכל כך לא אופייניות לך בדרך כלל
במקומות בהם אתה אחראי, שקול ובשליטה.
אבל, ואת זה אתה יודע היטב, יש גם יוצא מן הכלל...
לפני 6 שנים. 25 בספטמבר 2018 בשעה 15:21
לא קל לחשוף את המחשבות הכמוסות ביותר והדמיון המרחיק-לכת ביותר, בפני אחרים.
אבל נראה לי, שלא פחות קשה מכך לחשוף אותם בראש ובראשונה בפני... עצמך.
לפני 6 שנים. 24 בספטמבר 2018 בשעה 15:42
תיאור פנטזיה, כפי שנכתב על-ידי הנשלט:
אני ניצב מולך בתנוחה בה אילפת אותי : עירום על 4, הראש צמוד לכפות הרגליים שלך והישבן מורם גבוה באוויר. אני רגיל למצב הזה, מכיר היטב את כף רגלך המלכותית וכל נקודה בה, כל פיסת עור בסנדל אותו את נועלת וכל סיב בשטיח שבמרכז הסלון שלך. התחושה המוכרת כל כך ממלאת אותי ביטחון ותחושה שאני במקום מוגן ועוטף.
ואז קורה משהו בלתי צפוי מבחינתי....אני שומע צעדים מתקרבים מאחורי ומרים את המבט אליך, רוצה לשאול: מי זה ? מי עוד נמצא בחדר ורואה אותי במצב הזה ? אבל את מסמנת לי עם האצבע לחזור לתנוחה המקורית שלי ואני מציית מייד.
אני סומך עליך בעיניים עצומות ויודע שבכל רגע אני יכול להשתמש במילת הביטחון שנתת לי ולעצור מייד את הסיטואציה, אולם הרצון לציית לך, לרצות אותך ואולי לזכות במחמאה ממך, גוברים על החשש ואני מרכין את ראשי בחזרה למקומו הטבעי.
אני מרגיש אותו נצמד אלי מאחור ואת איבר המין שלו חודר אלי באטיות ובביטחון. זה כואב, זה מאוד משפיל והעובדה שאני סטרייט מגבירה יותר את תחושת ההשפלה, אולם הכניעה אליך גוברת על הכל ואני נכנע...הוא חודר אלי שוב ושוב בעוצמה...עד שבשניה בה הוא גומר אני מרגיש שאת מרימה את ראשי באצבעך ורואה את חיוך הניצחון על פניך, כשאת אומרת לי "יפה מאוד כלב שלי".
את מרוצה ממני, מההתמודדות שלי עם הקושי , מהכניעה הבלתי מתפשרת אליך ועבורי זה שווה הכל. ברגע הזה ברור לי שאני שלך גבירתי, משוייך לך לחלוטין.
לפני 6 שנים. 21 בספטמבר 2018 בשעה 15:49
אני נהנית להביך אותך בנועם נונשלנטי.
אבל זה מה שמרגש אותך, נכון?...
לפני 6 שנים. 20 בספטמבר 2018 בשעה 18:45
פריט יומיומי, רגיל ושימושי, מקבל משמעות סמלית ואחרת בנסיבות מסויימות...
לפני 6 שנים. 18 בספטמבר 2018 בשעה 9:04
המקומות האלו בהם אתה מרשה לעצמך להשתחרר ממי שאתה בדרך כלל
להכנס לתוך הדמות האחרת והשונה כל כך המצויה אצלך עמוק בפנים
הם המרגשים והמסעירים ביותר, בעיני...