בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פינה אישית

שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.

אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.

לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...

****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================

הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 10 שנים. 13 בדצמבר 2013 בשעה 9:43

כן, אני יודעת שאני לא מחדשת לכם.  האמת, שאנחנו בארץ די מפונקים באשר לחורף,

לרוב הוא די קליל יחסית למקומות אחרים בעולם כמו אירופה וצפון אמריקה.

אבל אני אוהבת לעתים את הקור הזה (כל עוד הוא לא מוגזם),

ביחוד כשניתן להתכרבל בשמיכת הפוך, לקרוא ספר טוב ולשתות תה צמחים בכל מיני טעמים.

שתהיה לנו שבת חמימה ונעימה!

 

אינני יודעת היכן צולמה התמונה, אבל אהבתי :

 

לפני 10 שנים. 5 בדצמבר 2013 בשעה 16:26

מה שהיה ולא יהיה עוד

מה שלא היה וגם לא יהיה

מה שהייתי רוצה ושאולי יהיה

מה שלא הייתי רוצה שיהיה

 

ובקיצור – מה שיהיה יהיה (או שלא...)

 

לפני 10 שנים. 4 בדצמבר 2013 בשעה 4:58

נזכור את ספי ריבלין בחיוך על השפתיים.

יהי זכרו ברוך.

 

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4461056,00.html

 

דבריה של ציפי שביט וחברים נוספים על ספי ריבלין ז"ל:

 

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4461063,00.html

 

לפני 10 שנים. 30 בנובמבר 2013 בשעה 5:48

יום יפה, אמא שותה המון קפה...

 

מדהים כמה השירים מתאימים לכל הזדמנות.  

אז הנה אני כאן עם כוס הקפה...

שבת שלום!

 

 

ומי יודע היכן צולמה התמונה לעיל? [הפותרים נכונה יזכו ב... כוס קפה 😄 ]

לפני 10 שנים. 29 בנובמבר 2013 בשעה 12:30

כל כך מתאים עכשיו... (מתוך הסרטים 'כבלים'):

מילים: אלמטריוטיס
לחן: א. קונדיס
תרגום: עלי מוהר

הזמן את השנים יניס 
וקצת בינה בלב מכניס 
אבל ישנם דברים שהוא עוד לא גילה לי 
האם יפרח לי עוד שושן 
האם נעור בי ניצוץ נושן 
האם בסוף הדרך מחכה תשובה לי 

ואיך נדע 
אם יש תקווה 
שכשנבוא, שכשנבוא 
נמצא תשובה 

לאן נמשכת המסילה 
לאן הולכת התפילה 
ומי ישיב לשאלה ומי ישמע לי 
ומי יפתח לי לבבו 
ואם אלך לאן אבוא 
האם בסוף הדרך מחכה תשובה לי. 

ואיך נדע... 

זה רק אני וזו רק את 
וזה הרבה וזה כה מעט 
ואיך נדע אם לא לריק עברו חיינו 
האם עמלנו לא לשווא 
האם ביתנו לא יחרב 
האם תחייה אהבה גם אחרינו. 

ואיך נדע...

לפני 10 שנים. 29 בנובמבר 2013 בשעה 6:34

חג החנוכה מחזיר אותי תמיד לימי ילדותי -החנוכיה והנרות, לביבות, סופגניות, סביבונים, דמי חנוכה ושירי חנוכה. 

החג הזה תמיד מצטייר בעיני כ'חג הילדים' אם כי גם המבוגרים נהנים מכל אלו, כמובן.

הבעיה היחידה היא, שזה חג טעים, אך משמין, למרות שכשהיינו קטנים 'לא עשינו חשבון' לקלוריות...

 

תזכורת לכמה מהשירים של חנוכה:

 

לפני 11 שנים. 27 בנובמבר 2013 בשעה 5:00

הפעם אנחנו בוכים לך...

לפני 11 שנים. 26 בנובמבר 2013 בשעה 21:33

אריק אינשטיין - אחד הזמרים הותיקים, הטובים והאהובים, שהיו לנו.

חלק חשוב ונכבד מהנוף והשירה היפה והטובה, הכל כך ישראלים.

 

אריק היה סולן, שחקן, בדרן וחבר בלהקות בהרכב כזה או אחר. איש מוכשר להפליא.

גבר נאה, צנוע ונעים הליכות ובעל חוש הומור נפלא.

בן לדור הולך ונעלם.

 

השירים שלו ליוו אותי לאורך שנים רבות בקולו העמוק והמלטף.

כל כך הרבה שירים יפים היו לו, נכסי צאן ברזל, שקשה לבחור מביניהם...

שירים שמחים, שירים עצובים, שירים מצחיקים, שירים רציניים ומרגשים עד דמעות -

שירים משמעותיים עבורי אישית, שהפכו לחלק ממני ולחלק מאותם אנשים רבים, שגדלו עם השירים שלו.

יהי זכרו ברוך.

 

 

 

 

לפני 11 שנים. 21 בנובמבר 2013 בשעה 23:30

כמו שרציתי, וכנראה גם לא יהיה.

C'est la vie...

לפני 11 שנים. 17 בנובמבר 2013 בשעה 5:22