לפני 11 שנים. 4 באפריל 2013 בשעה 3:33
מהמחשבות הבלתי פוסקות, הפנטזיות, הדמיונות
הרצון העז, הכמיהה והתשוקה
עד שמוכנים - פיזית ונפשית - לממש אותם בפועל...
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמםתוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 11 שנים. 3 באפריל 2013 בשעה 7:33
אישה חזקה בעיני היא זו שמודעת ומכירה גם בחולשות שלה. זה החוזק האמיתי, לדעתי. לא להתבייש להודות בכך, להתגבר על החולשות ומשם לצמוח ולגדול.
אישה חזקה בעיני היא כזו המודעת לכוח שלה, שנובע מתוכה גם בשקט וברוך, לא בהכרח בהרמת קול, לאו דווקא בתוקפנות אלא בתקיפות ובעוצמה. אישה, שבעת הצורך יודעת לעמוד על שלה.
ולעתים אני שואלת את עצמי כמה גברים מסוגלים להתמודד עם אישה שהיא חזקה באמת, כפי שתיארתי אותה לעיל? שיודעים להתבונן מעבר לסממנים החיצוניים אל המהות הפנימית של אישה חזקה? מסוגלים לעמוד כנגדה ואיתה כשהיא חזקה וגם כשהיא ברגע של חולשה?
לפני 11 שנים. 2 באפריל 2013 בשעה 13:09
יד אחת מצליפה - הצלפה אחת, שתיים, שלוש - כואבות, מבעירות, צורבות, ואילו היד השניה מלטפת ברוך לסירוגין את המקום הבוער, המאדים.
הצלפה, ליטוף, הצלפה, ליטוף וחוזר חלילה עד שהם מתערבבים זו בזה וקשה להבדיל ביניהם.
והוא סופג בהכנעה, גם את זו וגם את זה עד כי איננו יודע עוד להבחין ביניהם ומה בעצם היה מעדיף מבין השניים – לו היו שואלים לדעתו...
לפני 11 שנים. 2 באפריל 2013 בשעה 7:44
רוצים וצריכים פינה... לנוח, לא לחשוב, להשתחרר מהאחריות היום-יומית, מהלחצים, מהדאגה לאחרים, ולתת למישהו אחר (או למישהי אחרת) להוביל אותם, לשם שינוי...
לפני 11 שנים. 1 באפריל 2013 בשעה 15:48
וכשאתה שם, במקום הכי נמוך פיזית, אתה מרגיש הכי גבוה נפשית, כי התגברת על קושי, על כאב, על אי נוחות, על תחושה של השפלה כדי... לרצות אותה...
התמונה להמחשה בלבד
לפני 11 שנים. 1 באפריל 2013 בשעה 8:14
לכבוד ה-1 באפריל שיר ותיק ומתקתק...
לפני 11 שנים. 31 במרץ 2013 בשעה 18:37
מילים: רחל שפירא
לחן: קובי אושרת
כשאפקח את העיניים
ואגביה את ראשי
אז אפתח חלון או שניים
אל הרוח החופשית.
אז אפתח חלון או שניים
ואביע בקולי
מה שיש ומה שאין לי
ויכול להיות שלי.
חלק בעולם
חלק כחלק
המסע עוד לא הושלם והדרך מיטלטלת
אנשים צמאים לקשר
אנשים זקוקים לגשר
על הגשר הנטוי
יש תקווה ויש סיכוי
על הגשר הנטוי
יש תקווה ויש סיכוי
זה מביך אתה יודע
הפחדים החששות
ובפצע זה נוגע
וחושף את החולשות
וצריך כוחות ושקט
וגם לא מעט דמיון
שעת רצון ויד מושטת
לעמוד בניסיון.
חלק בעולם...
כשאפקח את העיניים
כדי לשאול וכדי לשקול
יצמחו גם לי כנפיים
וחומה אחת תיפול
כשאפתח חלון או שניים
גם אתה תראה אותי
והאור אשר בינינו
יהיה נחלתי
חלק בעולם...
לפני 11 שנים. 31 במרץ 2013 בשעה 13:15
חג שמח מספר 2 :)
לפני 11 שנים. 31 במרץ 2013 בשעה 8:01
לא, זה לא קל בכלל - למי שרגיל בחיי היום יום שלו לנהל, 'להזיז דברים', לקבוע מועדים, לוחות זמנים ומהלך ענינים -
ללמוד להיות פאסיבי, מובל, ללא שליטה על מה שקורה, מלבד ההסכמה שבשתיקה, שכך זה צריך להיות.
לשים את האגו שלך בצד, ולדעת שהכל בעצם בידים
שלה...
לפני 11 שנים. 30 במרץ 2013 בשעה 9:04
וביום אביבי זה - באביב את תשובי חזרה... הביצוע המקורי של שארל אזנבור וביצועם השונה מעט, אך הלא פחות יפה של