לפני 11 שנים. 12 באפריל 2013 בשעה 5:19
מי שעוקב אחרי הבלוג שלי ודאי שם לב שיש לי חיבה יתרה לשירים וביניהם שירים בצרפתית, והנה אחד מהם :
סופשבוע רגוע :)
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמםתוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 11 שנים. 11 באפריל 2013 בשעה 18:46
אין סיבה, חוץ מאשר שאני אוהבת את השיר הזה ואת ביצועה המיוחד של שירלי בסי...
לפני 11 שנים. 11 באפריל 2013 בשעה 4:00
מעט נוסטלגיה לבוקר יום חמישי בפי אחת הלהקות הותיקות והטובות..
לפני 11 שנים. 10 באפריל 2013 בשעה 6:12
לפעמים קל יותר לעשות משהו מאשר להמנע מלעשותו, כלומר להיות אקטיבי ולא פסיבי.
אך לעתים מוטב לא לעשות, כלומר להיות פסיביים ולהמנע מפעולה או מעשה כלשהו...
לפני 11 שנים. 9 באפריל 2013 בשעה 18:39
'תעמוד בפינה', אמרה לו בקולה השקט, 'פנים אל הקיר, ידים מאחורי הגב, ראש למטה, עינים עצומות. ככה תעמוד עשר דקות מבלי להוציא הגה מפיך'.
לא עלה בדעתו אפילו לסרב להוראתה, הוא ידע שהיא כועסת עליו. הרגיש כמו ילד נזוף, שמורתו שלחה אותו לעמוד בפינה, אך עשה כפי שדרשה.
כך עמד בפינת החדר עשר דקות, מבוייש, מושפל, ללא תזוזה ומבלי לומר מילה.
כל דקה נראתה לו כמו נצח, מחכה לרגע שיוכל שוב להיות בקרבתה, לחוש את חום גופה הרך והנעים, עד שהורתה לו לחזור אליה.
עונש כואב עבורו יותר מכל כאב פיזי...
לפני 11 שנים. 8 באפריל 2013 בשעה 16:38
"בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה" (ישעיהו פרק ל', ט"ו) - זו דרכי...
לפני 11 שנים. 7 באפריל 2013 בשעה 15:04
מרדכי אנילביץ' הצליח להבריח את הגרמנים מהגטו היהודי, אלכסנדר ארונוביץ' חיסל את אנשי האס.אס בסוביבור והצטרף לפרטיזנים
ואבא קובנר היה הראשון שפרסם ברבים את התוכנית הכוללת של הנאצים להשמיד יהודים. הגיבורים שלא קיבלו בהכנעה את גורלם ונלחמו בכל הכוח
יאיר נתיב | mako | פורסם 18/04/12 09:47:07
קשה לנו כיום לדמיין את המציאות בה חיו היהודים בשואה, וקשה יותר לדמיין כמה עוז רוח צריך כדי להתמרד נגד אויב,שעולה עליך בכוח, במספרים,
ובעיקר – שלא מהסס לשלוח אותך ואת משפחתך למחנות השמדה. אנחנו קוראים על זה בספרים, רואים בסרטים ועוד מצליחים לשמוע מהניצולים שעדיין איתנו –
אבל כמה שלא נזדהה עם הקשיים והמעשים האיומים, אי אפשר באמת להבין אותם לעומקם ולדעת כמה אותם אנשים היו גיבורים באמת.
חיים גורי כתב שכל אדם שמרד, גם אם בדרכו ובשקט, למשל אם למד בסתר, היה גיבור. לכן, אפשר לומר שהיו גיבורים רבים בשואה.
יש את מי שהביאו את המרידה שלהם גם לכדי ביטוי חיצוני וסיכנו את חייהם יותר מן האחרים.
אנו מביאים לכם את סיפורם של ארבעה יהודים גיבורים במיוחד.
המשך הכתבה כאן:
http://www.mako.co.il/men-magazine/machismo/Article-eac845f8334c631006.htm
לפני 11 שנים. 6 באפריל 2013 בשעה 6:14
נוסטלגיה לבוקר שבת ולחודש אפריל, קחו נשימה ארוכה..
שבת שלום :)
לפני 11 שנים. 5 באפריל 2013 בשעה 16:23
היא עומדת לבושה בבגד שחור צמוד, נעולה סנדלי זהב, בהונות רגליה משוחות בלאק אדום.
הוא - עירום כביום היוולדו, כורע על ארבע לרגליה, מביט בה מלמטה למעלה ויודע, שהוא נמצא במקומו הנכון...
מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה...
כָּךְ:
בְּמַבָּט מָסוּר וְעָגוּם
שֶׁל עֶבֶד, שֶׁל כֶּלֶב נָבוֹן.
רחל
לפני 11 שנים. 5 באפריל 2013 בשעה 5:03
אוהבת את רחל שפירא ושיריה, ובבוקר אפרורי וגשום מעת לעת זה, הרי השיר הבא:
מילים: רחל שפירא
לחן: ירוסלב יעקובוביץ'
ראו אותי חונה בשטח מגודר
ראו אותי צמא כהלך במדבר
גשם עומד לרדת
גשם עומד לרדת
אני נושא פני ברעש הנורא
זוכר את פני האיש ופני הנערה
גשם עומד לרדת
גשם עומד לרדת
על הבקרים הקרים
מתרפקים החיים החמים
על הגשרים הצרים
כוונות מחליפות כיוונים
חפץ חיים ברוח הגוברת
חפץ חיים בין סחף לשרב
את העונות כולן האדמה נתנה
ומה שהיא לקחה מפיל עלי אימה
גשם עומד לרדת
גשם עומד לרדת
אני נושא פני...
על הגשרים הצרים
נשענים החיים החמים
בין השירים הקצרים
משלימים תיקונים אחרונים
חפץ חיים ברוח הגוברת
חפץ חיים ברוח הגוברת