לפני 13 שנים. יום שלישי, 9 באפריל 2013 בשעה 17:39
'תעמוד בפינה', אמרה לו בקולה השקט, 'פנים אל הקיר, ידים מאחורי הגב, ראש למטה, עינים עצומות. ככה תעמוד עשר דקות מבלי להוציא הגה מפיך'.
לא עלה בדעתו אפילו לסרב להוראתה, הוא ידע שהיא כועסת עליו. הרגיש כמו ילד נזוף, שמורתו שלחה אותו לעמוד בפינה, אך עשה כפי שדרשה.
כך עמד בפינת החדר עשר דקות, מבוייש, מושפל, ללא תזוזה ומבלי לומר מילה.
כל דקה נראתה לו כמו נצח, מחכה לרגע שיוכל שוב להיות בקרבתה, לחוש את חום גופה הרך והנעים, עד שהורתה לו לחזור אליה.
עונש כואב עבורו יותר מכל כאב פיזי...

