-
בלוגים
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 17 שנים. 1 בנובמבר 2007 בשעה 17:24
נושא, שמעסיק אותי לא מעט לאחרונה. משום מה רובנו חוששים משינויים, קטנים כגדולים.
לפעמים אנחנו מעדיפים להצמד למוכר, לידוע, לבטוח כביכול, גם אם הוא לא ממש טוב לנו, או שלא מעניק לנו אושר וחדוות יצירה. לא קל לחולל שינויים בחיים בכל תחום שהוא - עבודה, יחסים עם אנשים/נשים אחרים, וכן הלאה, גם אם יש תחושה ששינוי מסוג זה או אחר, נדרש.
אני לא יודעת אם זה ענין של גיל, או של אופי, או של כוחות נפש, או של כל אלו יחד וגורמים נוספים שמצטרפים לכך, ואין ספק שלחולל שינויים בחיים, מכל סוג שהוא, בפרוש דורש מאיתנו מאמץ, הן פיזי והן נפשי, אבל בסיכומו של דבר, נראה לי שהמאמץ כדאי. כל אחד בדרך שלו, בקצב שלו וכשרואים תוצאות זה בהחלט נותן תחושה של הישג, גם אם לעתים ההישגים הם לא גדולים או בולטים או ניכרים לעין. מה שחשוב בעיקר זו התחושה הפנימית והדרך שאנו עושים כדי להגיע לאן שאנו רוצים להגיע. וגם אם קשה לפעמים בדרך לשם.
