-
בלוגים
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 15 שנים. 5 בדצמבר 2008 בשעה 5:13
מסתבר כי אני חברה בכלוב כבר שלוש שנים. איך עובר לו רץ הזמן... הכרתי כאן לא מעט אנשים, תחילה וירטואלית בלבד, אך במשך הזמן גם באופן אישי – בפגישות אישיות, במסיבות פרטיות או במועדונים. אין ספק, שגם התמכרתי לשהות בכלוב ויש לציין כי הוא אכן ממכר למדי, אם כי הבחירה לשהות ב'כלוב' הזה היא הבחירה שלנו בסופו של דבר.
הרבה דברים למדתי כאן מהפורומים השונים, מקריאה בבלוגים, משיחות עם אנשים בצ'אט – ישנם כאלה הנעימים לי, ואחרים שלא. אבל בסיכומו של דבר יש לומר, שהאתר הזה הפך לי מעין 'בית' וירטואלי וכנראה, שלפחות עד להודעה חדשה ואחרת, אמשיך לשהות כאן מרצוני. זאת הזדמנות גם להודות לכלובי ולמלכתו, לירז, שאיפשרו את קיומו של ה'בית' הזה עבורי ועבור כל שאר המכורים וכמו כן מזל טוב לכלובי החוגג היום את יומולדתו, עד מאה כעשרים 😄
בוקר טוב לנו וסופשבוע נעים ורגוע.
