-
בלוגים
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 15 שנים. 16 בינואר 2009 בשעה 17:08
פורסם לפני 912 ימים ב - 19 ביולי, 2006 בשעה 21:32
אני חיה בימים האחרונים בתחושה של מציאות הזויה לגמרי, מעין יקום מקביל. הכל מסביבי מוכר, הבתים, הרחובות, האנשים, וכאילו שינו פניהם לנוכח הטילים הנוחתים בעיר עם אתראה מוקדמת, בלי אתראה מוקדמת, בקיצור כאילו העיר שלנו הועברה כולה לאיזה כוכב לכת אחר. יש לי עכשיו "שותף" למקלחת, לאוכל, למנוחת הצהרים (כן או לא) ולשאר הפעילויות השגרתיות במהלך היום. "שותף" שבהחלט הייתי מוותרת עליו. פה ושם נוצר איזה מין הומור משונה שקשור לענין האזעקות והנפילות, אבל צריך להיות שם כדי להבין אותו. אולי בעוד כמה זמן שכל זה יסתיים על הצד הטוב ביותר אני מקווה, אוכל להביט אחורה וגם לצחוק קצת.
מאחלת לנו לילה שקט ורגוע.
את הקטע הנ"ל כתבתי בעת מלחמת לבנון השניה בצפון ואני מעלה אותו שוב מתוך תחושת הזדהות והבנה למה שעובר כעת ועבר בשנים האחרונות על תושבי הדרום. בתקווה לסופשבוע רגוע וסיום מהיר ומוצלח של המבצע בעזה.
