לפני 18 שנים. יום שני, 19 בינואר 2009 בשעה 2:36
אחרי היום המטורף לחלוטין אתמול, של התקפות טילים חוזרות ונשנות עלינו במהלך כל היום, אני מנסה לגייס אופטימיות זהירה מאד לקראת הבאות. לא ממש סומכת על הפסקת האש שהוכרזה הבוקר, אבל מאד מאד מקווה שהיא תחזיק מעמד, לפחות בטווח הנראה לעין.
חודש מאד מתיש, פיזית ונפשית, עבר עלינו. יש מקומות צפוניים יותר, שאצלם היה עוד יותר גרוע מאשר אצלנו, אבל המתח והחרדה היו חלק מחיינו בחודש האחרון. אותה "שגרת חירום" היתה רחוקה מלהיות שגרה, אך ללא ספק היתה בגדר חירום.
מחכה כבר ללכת בביטחה לחוף הים, לממש תוכניות אחרות ששמתי בצד בינתים.
מקווה גם שהחיילים שלנו יוכלו לחזור הביתה בקרוב. מבלי להכנס לפוליטיקה, רוצה לקוות שגם בלבנון איכשהו יתייצבו הענינים לאחר שצה"ל ייצא משם, למרות שאני לא כל כך אופטימית ביחס לכך, אבל כמאמר המנוננו הותיק - "עוד לא אבדה תקוותנו" :)
תזכורת לימים עברו בצפון... מקווה מאד שהשקט אכן חוזר לדרום וכי יימשך גם הלאה...