-
בלוגים
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 15 שנים. 15 במרץ 2009 בשעה 19:22
זה החל מיד ללא שום גינונים של טקס. הגעתי, התפשטתי, נקשרתי לכיסא עליו הושבתי. כאשר ידי, רגלי וגופי כפותים, עיני מכוסות בצעיף ומוזיקה ברקע,היא החלה מנגנת על גופי.
ניגודים ניגודים, עדינות הנוצה אל מול צריבת השוט, אין לי שהות מספקת להתמכר לתענוג כאשר לפתע שריקת השוט מאיימת להחזיר את אברי למצב של אוזלת דם.
עדינות האצבעות אל מול חדות ציפורניה הננעצות בפטמותיי.
הקור הנפלט מתפוז, שהוצא מקירור, אל מול החום, שנוצר בעכוזי בשל הצלפות חוזרות ונשנות באותה הנקודה.
כאשר החלה לטפל בפטמותיי איברי, שהיה כלוא בתחתונים, איים לקרוע אותם, אך במקום לעזור לו למצוא את דרכו החוצה הרגשתי את אברי המזדקר ואשכי נמעכים תחת עקביה.
לאחר שהוצאתי ספק צרחות בלתי נשלטות הוסרה ממני פיסת הבד, שמנעה מזיקפתי להתממש.
לאחר מכן זה היה תענוג טהור, הזין שלי זכה לטיפול מסור בין כפות ידיה, אולי בשל אווירת פורים, חשתי כי חבשתי את כובע המתפנק ולא המפנק. בהמשך לכך נזכרתי במשפט ידוע מתקופת השירות הצבאי, כי 'לכל שבת מוצאי שבת' ובהתאמה 'לכל פורים יש גם את אחרי פורים'...
[נכתב ע"י הנשלט]
