זה החל מיד ללא שום גינונים של טקס. הגעתי, התפשטתי, נקשרתי לכיסא עליו הושבתי. כאשר ידי, רגלי וגופי כפותים, עיני מכוסות בצעיף ומוזיקה ברקע,היא החלה מנגנת על גופי.
ניגודים ניגודים, עדינות הנוצה אל מול צריבת השוט, אין לי שהות מספקת להתמכר לתענוג כאשר לפתע שריקת השוט מאיימת להחזיר את אברי למצב של אוזלת דם.
עדינות האצבעות אל מול חדות ציפורניה הננעצות בפטמותיי.
הקור הנפלט מתפוז, שהוצא מקירור, אל מול החום, שנוצר בעכוזי בשל הצלפות חוזרות ונשנות באותה הנקודה.
כאשר החלה לטפל בפטמותיי איברי, שהיה כלוא בתחתונים, איים לקרוע אותם, אך במקום לעזור לו למצוא את דרכו החוצה הרגשתי את אברי המזדקר ואשכי נמעכים תחת עקביה.
לאחר שהוצאתי ספק צרחות בלתי נשלטות הוסרה ממני פיסת הבד, שמנעה מזיקפתי להתממש.
לאחר מכן זה היה תענוג טהור, הזין שלי זכה לטיפול מסור בין כפות ידיה, אולי בשל אווירת פורים, חשתי כי חבשתי את כובע המתפנק ולא המפנק. בהמשך לכך נזכרתי במשפט ידוע מתקופת השירות הצבאי, כי 'לכל שבת מוצאי שבת' ובהתאמה 'לכל פורים יש גם את אחרי פורים'...
[נכתב ע"י הנשלט]
לפני 17 שנים. יום ראשון, 15 במרץ 2009 בשעה 17:22