יום צום המציין את חורבן שני בתי המקדש.
כמובן שיום זה מתקשר עם הכותל, מה שהזכיר לי את השיר הבא, שאמנם נכתב שנים רבות לאחר מכן (במלחמת ששת הימים), אבל המלים שלו מאד נוגעות ללב, בעיקר אותה שורה האומרת: "יש אנשים עם לב של אבן, יש אבנים עם לב אדם", חומר למחשבה ביום שכזה ובעצם בשאר ימות השנה...
הכותל
מילים: יוסי גמזו
לחן: דובי זלצר
עמדה נערה מול הכותל
שפתיים קרבה וסנטר.
אמרה לי: "תקיעות השופר חזקות הן,
אבל השתיקה עוד יותר..."
אמרה לי: "ציון הר הבית"
שתקה לי: "הגמול והזכות",
ומה שזהר על מצחה בין ערביים
היה ארגמן של מלכות.
הכותל - אזוב ועצבת,
הכותל - עופרת ודם.
יש אנשים עם לב של אבן,
יש אבנים עם לב אדם.
עמד הצנחן מול הכותל,
מכל מחלקתו רק אחד
אמר לי: "למוות אין דמות אך יש קוטר -
תשעה מילימטר בלבד..."
אמר לי: "אינני דומע",
ושב להשפיל מבטים,
"אך סבא שלי, אלוהים היודע,
קבור כאן בהר הזיתים".
הכותל - אזוב ועצבת...
עמדה בשחורים מול הכותל
אמו של אחד מן החי"ר.
אמרה לי: "עיני נערי הדולקות הן
ולא הנרות שבקיר".
אמרה לי: "אינני רושמת
שום פתק לטמון בין סדקיו.
כי מה שנתתי לכותל רק אמש,
גדול ממילים ומכתב".
הכותל - אזוב ועצבת...
עמד מול הכותל עימנו
הרב הישיש בתפילה.
אמר לי: "אשרי שזכינו כולנו"
ושב, ונזכר, לא כולם.
עמד בדמעה מנצנצת
יחיד בין עשרות טוראים.
אמר לי: "מתחת לחאקי, בעצם,
כולכם כוהנים ולווים
הכותל אזוב ועצבת...
{תודה לחתולונת על הקישור לשיר בפיה של גאולה גיל).
מעלה לכאן את תגובתה מאירת העיניים, של ניחוח אישה, תודה! ומצטרפת לתקוותך שנדע רק אהבת חינם ולא שינאת חינם!:
תשעה באב, הוא היום המסיים בצום ותענית את שלושת השבועות הכי קשים בשנה. תקופת "בין המצרים" שמתחילה מ- יז' בתמוז עד כה, עד 9 באב. תקופה הידועה כתקופה קשה של א?בל ואסונות..
מכיוון שבית המקדש נחרב בגלל "שנאת חינם" הרי שלשיר הזה יש פן נוסף המביא בחשבון אותנו, בני האדם ואת ההשלכות של מעשינו כלפי ה' ובעיקר כלפי האחד עם השני.
אומר רק שתמיד בתקופה הזו, אני חושבת ביני לביני שאם רק נדע אהבת חינם, הכל יהיה בסדר בבית וגם מחוצה לו.
נותרתי מלאת תקווה שזה אכן יקרה. ביום הזה, יש לתקווה הזו ערך מוסף בהחלט.
