-
בלוגים
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 14 שנים. 15 בספטמבר 2009 בשעה 7:42
את הקטע הבא העליתי לפני שלוש שנים, אבל נראה לי בהחלט אקטואלי גם כיום והחלטתי להעלותו מחדש:
יוצא לי לאחרונה לבקר די הרבה בבלוגים אחרים, חלקם על בסיס די קבוע. רובם בלוגים של נשים. לא יודעת אם זה משום שאני יותר מבינה אותן ומזדהה איתן, או שכך יצא במקרה, שנכנסתי דווקא לאותם בלוגים מסויימים. אני אוהבת לקרוא את מה שכותבים – יש הרבה סערות נפש, רגשות, שאלות, משאלות, הרהורים שמעלים וזה מעניין ומסקרן. מין אפשרות כזאת להציץ לרגע לעולמם של אנשים, שאני בעצם לא מכירה אישית אלא רק דרך כתיבתם, ולחלוק איתם את החוויות שלהם. מה שנחמד ביומן האינטראקטיבי הזה, שאפשר להגיב ונוצר לעתים דו-שיח קצר או ארוך יותר בבלוג עצמו. בכל אופן אני מתפעלת הרבה פעמים מהכנות, הפתיחות, החשיפה העצמית – לא בצורה בוטה בהכרח, אלא מתוך רצון לספר, לשתף, להתייעץ. דבר נחמד הבלוגים האלה :)
