-
בלוגים
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 14 שנים. 5 בספטמבר 2010 בשעה 17:57
בודד שם בפיסגה, כך אתה מספר. בעמדה הבכירה בה אתה נמצא כיום אתה חייב להראות חזק, מלא ביטחון, ויודע הכל - תמיד – לפחות כלפי חוץ, גם אם בפנים אתה לא תמיד מרגיש כך. אין כל כך עם מי להתייעץ ולחלוק את הקשיים בהם אתה נתקל במהלך עבודתך, אסור לגלות סימני חולשה, ובעצם מלוא כובד האחריות מוטל על כתפיך. ואתה מקבל את האחריות הזו על עצמך, לכך שאפת ולכך הגעת. אבל לפעמים, שם בפנים עמוק היית רוצה לעצור לרגע את הכל, לעצום עיניים ופשוט להתמסר... לא להיות החזק לשם שינוי, לתת את עצמך בידים של מי שאתה בוטח בה, יודע שלא תפגע בך – בוודאי שלא במכוון, ופשוט לתת לה להוביל אותך. כן, קצת לנוח, לשחרר, להשתחרר מכובד היום-יום ולדעת בלב שקט, שאתה בידים טובות.
האם תרשה זאת לעצמך, בפועל? זו כבר שאלה אחרת. ויחד עם זאת אתה יודע בתוך תוכך, שאתה בעצם כבר שם, גם אם לא באופן מלא לגמרי. בתחושות, בהרגשה, אתה בעצם כבר שם, באותו מקום שאתה מדמיין ורואה בעיניך רוחך כבר מזה זמן לא מועט.
והיא? קוראת אותך כספר פתוח למרות שמעולם לא נפגשתם, אבל גם דרך מסך המחשב היא יודעת, היא קולטת, היא מבינה. ולעתים אתה נותר נדהם עד כמה היא מכירה אותך...
