לפני 15 שנים. יום שלישי, 29 במרץ 2011 בשעה 17:56
לפעמים אתה יודע, שאני עומדת להגיע לביקור קצר, לפעמים לא. אני נכנסת למשרדך, יש לך חדר משלך, אך הדלת למשרד אינה נעולה ויש עוד אנשים, שעובדים בחדרים הסמוכים לך. וכשאני באה, אני פשוט נכנסת, מניחה בצד את חפצי ומתיישבת בכסא, לא רחוק ממך. לא נוגעת, רק מתבוננת בך. ואתה יודע, שאני רוצה גם לגעת בך, לחבק, ללטף, לשלוח ידים לכאן וגם לשם, אבל אתה חושש, שמא בדיוק באותו רגע מישהו מבחוץ יפתח את הדלת ויכנס פנימה. עיניך מתבוננות בי, מתלבטות, מהססות. מצד אחד אתה רוצה את המגע ומצד שני מבקש שאשמור מרחק. ואני, כדרכי, אוהבת להשתעשע בך, מתקרבת אליך, אתה יושב בכסאך ואני עומדת מאחוריך ונוגעת בך, למרות בקשתך.
אלו רגעי המבוכה שלך...