בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פינה אישית

שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.

אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.

לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...

****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================

הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 12 שנים. 11 באוגוסט 2011 בשעה 16:34

'המרדף אחר האושר' - אחת מזכויות האדם הבסיסיות, עפ"י הכרזת העצמאות האמריקאית (כשהאחרות הן חיים וחרות).

ואני תוהה עם כל המרדף אחר האושר, האם אנו משיגים אותו בסופו של דבר?

הרהורים לעת ערב...



http://www.youtube.com/watch?v=9Xbi201yS2s

אושר / מתי כספי

מילים: ויניסאוס דה מוראס
לחן: אנטוניו קרלוס ז'ובים
תרגום: אהוד מנור

העצב אין לו סוף,
לאושר יש ויש.
אושר הוא נוצה קלה ברוח
שרגע מעופפת באויר -
על כנף הרוח,
נשאת עד שתנוח,
קלים חייה וקצרים כמו שיר.

אושר הוא דבר חולף
וכבר איננו,
כמו האשליה של קרנבל.
עובד איש בפרך,
לרגע של פרח.
פושט יד, עני והלך
הם עכשיו נסיך ומלך.
הנה, הנה הם שם על אם הדרך,
שלושה ימים הכתר לראשם.

העצב אין לו סוף,
לאושר יש ויש.
אושר הוא כמו אגל טל בדשא,
שקוף ומתנוצץ באור חמה.
זוהר בדשא,
בכל צבעי הקשת,
יורד כמו דמעה בנשמה.

משאלה לי - אנו רוצים ורודפים אחר האושר

האם כשאנו מאושרים אנו מזהים את האושר שאנו נמצאים בו ?

כשאנו עצובים או חשים עזובים אנו נזכרים באושר שחשנו .
לפני 12 שנים
Madame T​(שולטת) - כשאנחנו בתוכו אנחנו בדרך כלל ספוגים בו, באושר, ואני מניחה שאנחנו מזהים אותו. יחד עם זאת, מטבע הדברים, כשהוא לא בנמצא בתקופות מסוימות, אנחנו נזכרים בו בגעגועים ובתקווה שיחזור...
לפני 12 שנים
בלוסום​(לא בעסק) - אושר ללא הגבלות - אינו אושר אמיתי בעיני. רק אושר עם הגבלות מוערך יותר.
לפני 12 שנים
Madame T​(שולטת) - כמו כל דבר, אושר נמדד יחסית לדברים אחרים בחיינו והוא לא בלתי מוגבל ולא קיים תמיד, אבל השאיפה אליו קיימת בנו כל הזמן...
לפני 12 שנים
דון דרישות גבוהות - אין מה לרדוף אחריו, הוא קיים בתוכנו, לדעתי:)
לפני 12 שנים
Madame T​(שולטת) - הגרעין להשגתו אכן טמון בנו, דון, אבל לפעמים יש תחושה שהוא אינו בהישג יד ומכאן הצורך 'לרדוף' אחריו, כנראה.
לפני 12 שנים
נסיך הכתר - הדרך האחת והיחידה שיכולה להביא אותנו אל אושר בשלמות.... היא ע"י זה שנלך עד הסוף, ועד הקצה האחרון של כל דרך באשר היא....
כי מצד האמת זה לא באמת משנה באיזו דרך נלך....
זה כן משנה כיצד נלך בדרך......
החשוב הוא להיצמד לדרך שלנו עצמנו ... דהיינו ללכת לפי האמת שלנו..... פוסט חשוב מאוד עם שיר ומילים שנוגעות בלב שלנו }{
לפני 12 שנים
Madame T​(שולטת) - תודה, נסיך, ואכן עלינו להיות נאמנים לעצמנו, לדרכנו, עד כמה שזה ניתן, כל אחד על פי אמות המידה שלו והאמת שלו.

ואת השיר אני אכן מאד אוהבת. האושר והעצב הם חלק מחיינו...
}{
לפני 12 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י