שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
אני אשה. ואחת שמעדיפה מכוניות. על תכשיטים.
וגם מבינה בנוסעות על 4 דבר ו//או שניים. רחמנא-לצלאן,
רצה הגורל ולפני כמה ימים. הייתי עם מכר שזועק חמס
על הדרת נשים. נלחם את מלחמתנו לכל מי שמוכן לשמוע את קולו.
בכל מקום אפשרי.
עצרנו ולפנינו היה רכב עם פנצ'ר.
לקצר. לשני הגברים. התקוע וזה שהיה בחברתי לא היה מושג ירוק איך מורידים את הספייר.
[ זה היה רכב שטח חדש ומתוקתק ] ואני אקצר.
הנלחם נגד האדרתנו הפנה לי את הגב. הוא פוסט-מודרניסט. הומניסט. ופמיניסט מובהק.
הלכתי לשתות קפה ממותק.
לקח להם שעה. נטולת האדרה.
ולא.
אני לא אומרת מילה וחצי מילה על מי ששר.
רק קצת פרופורציות לחיי היומיום.
כל הנושא אינו קשור לפמיניזם גברי או נשי, אלא לכך שקבוצה מסויימת באוכלוסיה מחליטה בהבל-פה (שבעיני כל קשר לדת היהודית המקורית הוא אפילו לא מקרי, אלא פשוט לא קיים) לבטל את מחצית האוכלוסיה במדינת ישראל! והבעיה היא, שהדברים הולכים ומקצינים - וזה מה שמטריד אותי. אני לא נגד חרדים, שיחיו את חייהם בשקט ובשלווה, אבל כשזה חורג למקומות ציבוריים - תחבורה, צבא וכו', אז זה סימן אדום וזועק בעיני, שאסור להתעלם ממנו. יש גם שרשור שלם בנדון, שפתחתי - את מוזמנת לעיין :
