סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פינה אישית

שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.

אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.

לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...

****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================

הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 12 שנים. 31 באוגוסט 2012 בשעה 7:29

כולנו עושים בחירות בחיים, בחירות גדולות, בחירות קטנות יומיומיות. למעשה בכל רגע נתון אנחנו עושים בחירה כזאת או אחרת, החל ממה נאכל לארוחת צהריים וכלה בהחלטות כבדות-משקל כגון מקום העבודה שלנו, נישואין, גירושין, מעבר מעיר לעיר, מארץ לארץ וכן הלאה.

כאשר אנו נמצאים על פרשת דרכים עלינו לבחור בדרך מסוימת. קשה לצפות מראש לאן תוביל אותנו אותה הדרך בה נבחר, אבל כשהצורך קיים אנחנו אכן בוחרים - כך או אחרת - בתקווה שהבחירה שלנו תהיה מוצלחת ובכיוון הנכון...


מצרפת את שירו של המשורר האמריקאי רוברט פרוסט וכן את אחד מהתרגומים לשיר זה.

Two roads diverged in a yellow wood,
And sorry I could not travel both
And be one traveler, long I stood
And looked down one as far as I could
To where it bent in the undergrowth;

Then took the other, as just as fair,
And having perhaps the better claim
Because it was grassy and wanted wear,
Though as for that the passing there
Had worn them really about the same,

And both that morning equally lay
In leaves no step had trodden black.
Oh, I marked the first for another day!
Yet knowing how way leads on to way
I doubted if I should ever come back.

I shall be telling this with a sigh
Somewhere ages and ages hence:
Two roads diverged in a wood, and I,
I took the one less traveled by,
And that has made all the difference. 

אֲשֶׁר אֵין-דֶּרֶךְ לִנְטוֹת / רוברט פרוסט

(במדבר כב 26)

תרגום: אליהו ציפר


דּוּ דֶּרֶךְ פּוֹרְשָׂה בְּיַעֲר צָהֹב,
בּאֶיזוֹ אֶבְחָרָה הַנִּיחוּנֲי לַחְשֹׁב.
הַאֲחַת, מִצְעַדָּה הוּא אָרֹךְ,
הָאַחֶרֶת נִסְתֶּרֶת, בְּתוֹכְכַיו שֶׁל מָבוֹךְ,
בֵּין שִׂיחִים תִּתְּפַּתַּל, וַאֲנִי כֹּה נָבוֹךְ.

כְּלוּם הוֹגֵן מִצִּדִּי לִבְחוֹר בְּאַחַת,
אוֹ שֶׁמָּא מוּטָב בַּאֲחֶרֶת אֶנְחַת.
כִּי עִשְׂבֶּיהָ גָּבְהוּ וְעָלוּ,
עַל גִּבְעוֹלַי מַזְמִינָה הִיא – דִּרְכוּ,
וְלוּ בְּרַגְלֵיכֶם – יִבְּלוּ.

וּשְׁתֵּיהֶן נוֹכָח בֹּקֶר הִבְכִּירוּ,
שְׁחֹר עֲלֵיהֶן צְעָדַי הֶעֱכִירוּ.
הַאֲחַת הוֹתַרְתִּי לַיּוֹם הַאֲחֵר,
אַךְ יָדַעתִּי כִּי בְּעוֹדִי בָּהּ בּוֹחֵר,
הַשְּׁנִיָּה בְּסַפֶק תִּוַּתֶּר.

זֹאת סִפַּרְתִּי בְּעוֹדִי נֶאֱנַח,
עִדָּנִים חָלְפוּ וָאֵילָךְ,
שְׁתֵּי דְּרָכַי בֵּין עֵצִים לִי עֲצֶרֶת,
צָעֹד בַּחַרְתִּי בְּפָחוֹת מְתֻּיֶרֶת,
בְּדַל הֶבְדֵּל הוּא - בֵּין הַאֲחַת לַאֲחֶרֶת.

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י