“Hope” is the thing with feathers -
That perches in the soul -
And sings the tune without the words -
And never stops - at all -
And sweetest - in the Gale - is heard -
And sore must be the storm -
That could abash the little Bird
That kept so many warm -
I’ve heard it in the chillest land -
And on the strangest Sea –
Yet - never - in Extremity,
It asked a crumb - of me.
תִּקְוָה הִיא בַּעֲלַת-הַנוֹצָה
זוּ בַּנְּשָׁמָה תִשְׁכֹּן –
שָׁרָה הִיא אֶת הַנִּגּוּן בְּלִי הַמִּלִּים,
וְאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת מִשִּׁיר –
רִנָּתָהּ מָתַי תִּמְתַּק בְּיוֹתֵר?
עֵת בִּסְעָרָה תָסְכַּת – וְקָשָׁה-מָרָה תְהִי הַסּוּפָה
אֲשֶׁר תּוּכַל תַּכְלִים אֶת הַצִּפּוֹר הַקְּטַנָּה,
זוּ כֹּה רַבִּים חִמֵּמָה.
שְׁמַעְתִּיהָ בַּאֲרָצוֹת קָרוֹת-מִקֹּר –
וְעַל יַמִּים זָרִים-מוּזָרִים –
וּבְכָל אֵלֶּה, גַּם בְּעֹצֶם-מְצוּקָה,
מֵעוֹלָם לֹא בִּקְּשָׁה פֵּרוּר – מִמֶּנִּי.
